איש שמן וקצת מוזר מתפוצץ מצחוק באוטובוס,
הוא עומד ליד דלת היציאה האחורית למרות שיכול לשבת.
כולם מסתכלים עליו במבט חושד "הוא בטח מפגר"
"איזה מין בן אדם עומד כשהוא יכול לשבת?"
"מי צוחק ככה סתם בלי שום סיבה אם לא מפגר".
כולם מעלים השערות, ואני תוהה בייני לבין עצמי:
אם הוא היה בוכה, גם אז היו חושבים שהוא מפגר?


איש שמן וקצת מוזר מרקד לו בגמלוניות באוטובוס,
אנשים מקפידים להתרחק, חלקם חושבים בשלב זה
שהוא עוד יהרוג את כולנו, "שניה לפני התקף"
הוא לא מסתכל שמאלה או ימינה, רק בוהה בחלון
ונהנה מהחיים, כל השאר מודאגים.
כולם חוץ ממני, וגם ממני שתוהה לעצמי:
אם הוא היה מפרכס, גם אז מי שלא יכול לעזור היה שומר מרחק?


איש שמן וקצת מוזר נמצא במקום כלשהו בעולם,
אני כבר ירדתי מזמן מהאוטובוס.
שאר האנשים שנתקלו בו הרגישו שלל של רגשות שלילים כלפיו,
מבלי באמת להכירו. הם בזים לו ומודים לאל הטוב, שעשה אותם
"רגילים".
בד בבד, הם בוכים ומיבבים על חייהם הקשים, הפרנסה הקשה, הבעיות
עם הילדים.
כל אחד בתחומו, בוכה על צרותיו.



ובמקום אחד בעולם, יושב לו איש שמן, וכבר לא ממש מוזר.
הוא רוקד, שר וצוחק, לא ממש אכפת לו שהוא שמן, ואולי גם לא
שהוא גר בבית פחות מפואר,
עדיין עם ההורים, עדיין בלי אישה וילדים. בלת ברירה הוא פשוט
נהנה מהחיים.
חשבתי לעצמי , שאולי גם אני רציתי להיות רק לרגע קט, כמוהו,
איש גדול ומוזר באוטובוס, בעולם קטן ושטוח.