תצטרך להיות האהבה הראשונה שלך,
לא תוכל לברוח מזה.
השמיים, גם כשאדומים עם קסם מרצד
סוגרים עליך.
לא תוכל לברוח מהייעוד שלך.

מאמין בזה לרגע,
פעם ראשונה?
שרק במקום בו אוכל לגעת,
להפשיר את שריון ההגנה,
רק לאחר מכן תוכל לגעת
בזה, יד של אהובה.

'אם מקושי,
תיגע בקושי.
אם מעוצמה תגע
רכות תדע.'

ישות מתפתלת נולדה בי:
אני אוהב את סול ואת השמש,
כמו את קרניה של איילת שחרית.
וכמו שהיא כבר לומדת אהבה,
אני באהבה חדשה.
אני ברומן עצמי.

כמו במבטיה של אלמה, עולת הימים השכנה.
הניצוץ נוצר מייד, עיניים רכות.
אפשר להמיס בהן פלדה.
כאן, באמת,
שאין גבול לאהבה.

גבעות מצולמות מגואטמלה,
או הרי עד מזכרונות הימלאיה.
הדרך תימתח ותיפתח אין ספור פעמים.
רק אז הבחירה השלמה,
תוכל להיות סתם מי שאתה
או הפוטנציאל של מי שיכולת להיות
או, פשוט, המימוש של עצמך.

'אוכל לבעור באש-מלכות,
או לברוא עוד עולמות
ובסוף
גם
בית.'

יש גבול ליכולת ההסתתרות
קח לידך את החרב הגדולה,
או שתבחר להתחיל מהתחלה.
ותזכור בלב,
שאין מספרים ואין משמעות מאחורי השנים.

ויש זמן.