עגבניות ירוקות מטוגנות זה יותר טוב מבשר, עוף ודגים, הוא אמר.
אני ישבתי בבית שלו שבעצם הייתה דירה והסתכלתי על הקירות
המפויחים מעשן סיגריות ועל הציורים התלויים על הקיר. זיתים?
הוא שאל. כן, למה לא, עניתי, והוא שם על השולחן צלוחית זיתים
סורים כבושים. אני רואה שאין לך הרבה דברים בבית, אמרתי.
דברים? הוא מלמל בהיסח דעת. דברים? לא. אין הרבה דברים. יש
טלוויזיה, אמרתי. צריך לזרוק אותה, הוא אמר, היא לא פועלת כבר
שנים. מקולקלת? שאלתי. לא. הוא אמר וחייך חיוך קטן. הוא מרח
חמאה וגבינה לבנה על פרוסת לחם ונתן נגיסות גדולות. בעיקר
כתבתי עד עכשיו, הוא אמר, אבל אני צריך לקרוא. הסתכלתי סביב
וראיתי מדף קטן עם כעשרים ספרים. זה יכול להיות נחמד... אמרתי.
יש לי גם ספרים במרפסת, אני מתכוון לקרוא את כולם. נכנסתי
למרפסת וראיתי ספריית ספרים קטנה עשויה קש צבוע עם איזה מאתיים
ספרים. הו... אמרתי בהפתעה. את רובם לא קראתי, הוא אמר, הייתי
עסוק בכתיבה. אבל עכשיו יש לי יותר זמן. - איך זה? שאלתי. שיש
לי יותר זמן? כי עשיתי את מה שאני צריך לעשות. הוא חפן כמה
זיתים מתוך הצלוחית וקילף את הזיתים מהגלעין בשיניו. יש לי
עדיין כמה בעיות במחשבה... הוא אמר. אבל המצב בהרבה יותר טוב.
הייתי עסוק לטפל בנפש, והזנחתי קצת את המוח. - אתה עושה רושם
של אדם חכם... אמרתי. הוא צחק וכמעט נחנק מהאוכל מרוב צחוק.
לא, לא, הוא אמר. אני בכלל לא חכם. הייתי, ואהיה, אבל עכשיו
לא. הוא מזג מיץ תפוזים סחוט מקרטון, ושתה שתי כוסות בלגימות
גדולות. אתה לא מכיר אותי באמת, אה? הוא אמר פתאום. לא, אני
מודה. זה כי בגלל שאף-אחד לא מכיר באמת אף-אחד אחר, הוא אמר.
לפעמים נדמה לאנשים שהם מכירים, לפעמים הם מפרשים לעצמם דברים
על סמך מעשים ומילים שהם לא מבינים, אבל הם חושבים שהם מבינים.
הקשר האמיתי בין בני-אדם הוא לא מילים ומעשים, אלא אהבה, הוא
אמר. זה כמו אינטרנט, או רשת טלפון, האהבה מקשרת את האנשים זה
לזה, מעשים ומילים הם רק נגזרת שלה. אז למה אתה לבד? שאלתי.
אני לא לבד, הוא אמר. לפחות לא לגמרי. הוא הצית סיגריה
והעיניים שלו נהיו עצובות קצת. הציפורים עזבו את הקן... הוא
מלמל. הוא שתק ואני פתאום הבנתי שהוא כן לבד. לא לגמרי, אבל
כן. אכלתי זית אחד, הדלקתי סיגריה ונשענתי אחורה בספה. הוא
עישן ונראה כאילו הוא בטראנס. אז למה קראת לי? שאלתי. הוא
התנער מהמחשבות העמוקות שלו והביט עליי פזור דעת. קראתי לך
כי... כי... פתאום הוא הסתכל סביבו, ואז הסתכל עליי במבט חד,
ושאל - מי אתה?