[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
נקבה משחקת טניס

אני מרגיש כמו מפגר כשאני משחק במשחק הזה, אבל אין לי הרבה
דברים אחרים לעשות. היא רואה אותי כל הזמן מול המחשב, יושב
לרגע וקם, ושוב יושב. "מה מעניין אותך כל-כך שם?" היא שואלת.
"בכלל לא מעניין." אני אומר. זה משהו שעושים בשביל שיהיה
תעסוקה לראש, "האמת שאני די סובל." "כלומר אתה מתכוןן להגיד
שאין לך חיים." כן," אני אומר, "אין לי חיים. מה אפשר לעשות."
"בוא נצא לטייל." "מפחיד בחוץ, יש שדים ונמרים." "אני אשמור
עליך מפניי השדים והנמרים. יש לי חרב קסומה שמפלחת לשניים כל
אחד מהם." "הם יותר חזקים מהחרב הקסומה שלך. הם יורים בעיניים.
הם ממלמלים בשפתיים. גם יש להם מכוניות." "מכוניות? אז מה?"
"הם כל הזמן מנסים לדרוס אותי. ואם הם הולכים ברגל, תמיד יש
משהו שהם חושבים שאני לא עושה בסדר. הם חושבים מחשבות."
"מחשבות לא פוגעות." "דרך העיניים הן פוגעות." "אז מה עושים?"
"שותים קפה." "אתה רוצה קפה?" "אני אשמח לקפה." היא הלכה למטבח
ופתאום התבלבלה. איך לעזאזל הוא אוהב את הקפה שלו? היא חזרה.
"תגיד, מיכה, איך אתה אוהב את הקפה שלך?" "שלוש כפיות מהקפה
הנמס שבקופסה האדומה, שלוש כפיות סוכר, מים רותחים, ולבחוש."
היא הנהנה, "הבנתי." שוב היא הלכה למטבח. היא שמה מים בקומקום,
והדליקה. איך הוא אוהב לשתות את זה, בכוס נייר או כוס זכוכית
או ספל? היא חזרה לחדר. "תגיד, מיכה, באיזו כוס אתה שותה את
הקפה שלך?" "כוס נייר." היא הנהנה, "הבנתי." היא חזרה למטבח.
שלוש כפיות קפה נמס, שלוש כפיות סוכר, והנה המים רתחו. למזוג
ולבחוש. היא הסתכלה בזה, איך הוא יכול לשתות את המרקחת המוזרה
הזאת? היא חזרה עם הקפה לחדר. "הנה." "תניחי אותה פה." היא
הניחה את הכוס לידו על השידה. הוא הרגיש שהיא עומדת מאחוריו
ומחכה למשהו. "הכול בסדר?" "כן." הוא טעם מהקפה. "איך הקפה?"
היא שאלה. "בסדר גמור." "יופי." היא יצאה מהחדר.



אני אוהב אותך עירומה מתפשטת גם מעצמך נותנת את גופך לציפורי
עורב שמנקרים בבשרך ואוכלים כל חלקה טובה ונשגבת בך.

בוקר טוב, דון ז'ואן. מי הייתה לה העונג לזיין אותך הלילה? ספר
לי, יקירי, למען יירטבו שפתי הפות שלי ואש תשתולל בחלציי. הלו
יודע אתה, דון ז'ואן, כמה אני חושקת בהוד קדושתך הקשה שבין
רגליך השריריות בגופך כפסל של אל יווני.

התחשק לי לקלף ממך מעט בבוקר, וקצת לשמור לערב, עת יחשיך ותשקע
השמש ואור דמדומים יכסה את העמק בו שוכנים אותם בתים בהם
מסתובבים גברים צעירים בחולצות קצרות ושרירים וזקפה רעבה,
אליי. התחשק לי לספר לך, יקירי, את כל תקוותיי בבוקר ובערב הזה
והזה כשאני מקלפת ממך את כל חומות ההגנה ונותנת לך להיות חשוף
שלב-שלב כמו ילד בן שנתיים שעושה כל מה שאומרים לו ומקבל את כל
מה שאומרים לו, וזה יהיה כל-כך סקסי כשתהיה חסר יישע ואקבל
אותך משתוקק ובוכה כמו תינוק חסר הגנה אל רחמי באיבר חיוור
ורעב שקוף מתשוקה לא נראה, שם אלכוד אותך ואת יופייך ועוצמתך
שהשלתי מעליך, שמשון שלי.

כסות שרירית על גוף נשי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחרון שמגיע
לקלפי - ביצה
רקובה.





עוד אחד מתכסיסי
הממסד לשכנע
אותנו שהם
שומרים על
הדמוקרטיה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/5/14 22:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה