עוד רגע הדלת תיפתח ותיכנס היפה בנשים לנשק אותי על העיניים
ועל השפתיים ועל המצח, ולהגיד לי שאני ילדה טובה, ומגיע לי
נשיקה. היא יכולה לצרוח שעות נוספות, אבל אני לא אוותר לה, אני
אגרום לה לרחוץ את האסלה והג'יפה מהרצפה, והיא תשמע לאימא שלה
ולא תעשן בשירותים, כי זה נדבק לכל הרטיבות הזו שם, ונהיה בוץ
של אפר מגעיל, שאחרי זה אני צריכה לנקות שעה את כל הלכלוך הזה
שהיא עשתה. גם לא יותר מדי מרשים כאן שהיא תוכל לבוא ולהגיד לי
- אימא, תעשי אוכל. אימא, תשטפי כלים. אימא - לכי לקניות. אימא
- אני רוצה להיות לבד. אימא - המוזיקה לא רועשת... בטח שהיא
רוצה להיות לבד, מה היא עושה שם - אהבה עצמית, או במילים קצת
יותר גסות, היא עושה ביד, כלומר מאוננת. אני מעדיפה לקרוא לזה
אהבה עצמית. ולמה לא, גם אני הייתי מאוננת בגילה, עד שאבא שלה
ז"ל עשה לי כל-כך טוב, וכל-כך הרבה זמן, שהעונג יצא לי
מהאוזניים, ואחרי שהוא חלה והלך, לא היה לי חשק לאף אחד, אפילו
לא עם עצמי. דווקא הייתי ילדה מאוד שובבה כשהייתי קטנה, והיא
חושבת שאני זקנה משעממת כזאת, שבטח לא קיבלה זין בחיים שלה. אם
היא הייתה קצת יותר חכמה, היא הייתה צריכה להבין שאני ואבא שלה
עשינו אותה איכשהו, ואין שום חסידה בעסק הזה...

כל הזמן היא אומרת לי לרחוץ מאחורי האוזניים. אני לא רוצה
לרחוץ מאחורי האוזניים, אבל היא מנג'סת לי. יושבת מדברת איתי
כאילו כזה רציני - את מקיימת יחסי-מין? כל-כך צחקתי! לדבר עם
אימא על יחסי-מין! הרי היא כמו בובת שעווה, היא לא יודעת בכלל
איך עושים את הזה ומכניסים את הזה לזה ומה קורה ומה מרגישים
ועל מה כל ההמולה בכלל, אם יש המולה כזאת... לא, אני אומרת. -
אל תשחקי איתי, ילדה. אני יודעת ש-כן. את צריכה לשמור על עצמך,
את משתמשת באמצעי מניעה, נכון?
ופתאום אני קולטת שהיא רצינית כזה בקטע של השיחה, ואני תופסת
ג'ננה. מה זה, לא מדברים עם אימא דברים כאלה. בא לי לצחוק
ולבכות. - די, אימא, די. תעשי לי סנדוויץ'. - מה סנדוויץ'! -
היא צורחת - את מזדיינת בלי אמצעי מניעה?! זה מה שאת עושה?!
ופתאום אני בוכה. אני לא יודעת למה. והיא אומרת לי - די, די,
הכול בסדר, נדבר על זה אחר-כך. - ואפילו מכינה לי את
הסנדוויץ', אבל אני כבר לא רוצה. ואני מסתגרת בחדר ובוכה,
ומסתכלת עליי במראה. ככה הם רואים אותי כולם, מה הם יודעים מי
אני, מה אני. כל האיפור המזוין הזה רק בשביל להיות יפה... הכול
חרא..