קראו לי מריונטה
אבל הייתי בן-אדם
לא אהבתי שקראו לי מריונטה
כי הייתי בן-אדם
לקחו את נשמתי
פדו אותה בחזרה
השכיבו אותי במיטתי
כיסו אותי בתכריכים
שמו באפי סמי-מוות
הם העירו את הירח
אבל לקחו את נשמתי
עלוות עצים מרשרשת באזור דמדומים
צל כבד נופל על הרחובות
שפתיים קטנות לוחשות לחשים באוזניי
הקירות נעלמים, מוחי נעלם
האוויר קר וחסר זמן
אבל אני מתגעגע אלייך יותר מכל, נשמתי
זה עדיין נסבל כשאת עוד קוראת לי.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.