איזה מים חמים... כמו שתן מזוין.

נכנסת לסיר שופכין ענק כדי להתנקות?
מצחיק...
המים יכולים רק מה שהם יכולים... אחרת הם פשוט הופכים להיות
חלק ממך.


ואני בתוך הים, בחושך הזה, מנסה להתנקות, אבל במקום, הכל נהיה
שתן חם ומסריח.
ואם אני אעמוד עוד קצת?

את יכולה הלמשיך לעמוד... עד נובמבר ככה, עד שהטמרפטורות ירדו,
המים יתאדו , ויהפכו לגשם.

ואז הגשם ישטוף?

מה שהים לא שטף, הגשם ישטוף, מה שגשם לא שטף... מי אש ישטפו.

איזה שטויות!

מה שטויות?! מה את מבינה בכלל?! לכי מפה טיפשה...

אני אלך...  ומה את תעשי? תמשיכי לשחות בתוך הביוב הזה?

מה לעשות שלפחד יש ריח של חרא, וכמו חרא הוא גם צף במים. ואני
שוחה, מחכה לזרם הזה, שיהיה מספיק חזק, שיבוא ויקח אותו ממני.
מוציאה מדי פעם את הראש, לוקחת אויר וצוללת שוב .מחפשת אחרי
הזרם המזורגג .

אין ברירה, זו מלחמה, ורק החזק מנצח.
והפחד חזק.
עם כל עונה, הזרם שמתפספס משאיר את צחנת הפחד, עם כל זרם
שמתפספס הריח נהיה יותר ויותר רקוב.
צחנת נבלות של תקוות.

ואף פעם לא מצאת את הזרם?

אוווו !!!!
אני זורמת... אחושרמוטה זורמת!
לכל הכיוונים אני זורמת!
יחד עם הפחד...
הבן זונה לא מרפה... כמו תולעת עושה לי חורים בראש,עד שאני לא
מזהה את כוכב הצפון יותר. מתנתקת מהזרם וחוזרת לחוף מבטחים
המצחין.
משתכשכת לי ברדודים, כי שם אני הכי טובה.

אז מה עושים ילדה?

זורמים. לפעמים עם הכיוון, לפעמים נגד, בדם ויזע... אבל
זורמים.
גם אם אני אמשיך להשתכשך ברדודים, הגלים עדיין באים.

אז עמדי איתנה. את לבד פה. עכשיו. אין עבר ואין עתיד.
עמדי זקופה, כאילו הגלים לא שברו לך לך את הברכיים. כאילו
הצחנה היא רק ריח.