אם הוא היה יודע שזאת הפעם האחרונה שהוא מנשק אותה, היה מנשק 3
שניות יותר, כדי להתעמק ולזכות בטעם שפתיה עוד קצת.
אם הוא היה יודע שזאת הפעם האחרונה שיראה אותה, היה תופס אותה
חזק בשתי ידיו ונותן לה להרגיש מה תפסיד.
כל לילה לפני השינה, ניתח בלי הפסקה את הרגעים שלהם יחד, נזכר
בכל רגעי הפלירטוט ואז ברגע אחד הרגיש דפיקת לב חזקה ונזכר,
שכל זה נחלת העבר. והוא רק נותר עם השאלה למה?
אם היא רק הייתה מסוגלת לתת הסבר, לבוא מלאת ביטחון כמו שרק
היא יודעת ולהגיד לו מה הוא מפספס, כי נדמה היה לו שהכל התקדם
בסדר.
הוא בחור ביישן, מאד אפילו. לא האמין שיקרה לו דבר כזה. היא
ניגשה אליו, מלאת ביטחון עצמי. הוא בחן אותה, בעלת עור לבן,
כמעט כמו קיר, שיער שופע בצבע חום בהיר, עיניים גדולות שאי
אפשר להתעלם מהן. התחילה לדבר איתו, כאילו הם מכירים שנים, ככה
סתם, פתאום.
בהתחלה הרגיש לא בנוח, ניסה לסיים את השיחה במהירות, אבל מהר
מאד הבין שלא יצליח להתעלם ממנה. השיחה ביניהם זרמה די מהר והם
קבעו להיפגש בסוף השבוע.
קצת לפני שיצא מהבית, היא ביטלה את הפגישה. הוא היה מאוכזב,
במיוחד אחרי שסיפר לחבריו על הבחורה המקסימה שתהיה אשתו.
הן קבעו עוד 3 פעמים וכל פעם ביטלה בתירוץ אחר. כשסופסוף
נפגשו, לקחה אותו למקום נידח, כאילו התביישה בו.
אבל הוא לא שם לב, רק רצה לראות אותה. להיות איתה. לטעום
ממנה.
היא שיחקה בו במשך חודש אולי קצת יותר, ובסוף ריסקה לו את
הלב.
הוא היה שבור ולא הבין, מה האינטרס שלה? הרי זאת היא שהתחילה
איתו, הוא בכלל בהתחלה לא רצה. ועכשיו, מה נשאר לו?
כל לילה, שנייה לפני שנרדם ביקש שתחזור אליו, אמר שיעשה הכל.
כל פעם מחדש התאכזב, הרי הבטיחו לו שלפעמים חלומות מתגשמים, אז
למה שלו לא מתגשם?
הוא המשיך כל לילה לחלום עליה ותוך כדי בנה לעצמו קצת ביטחון
עצמי, קצת מנגנוני הגנה, לא נקשר לאף אחת אחרת, מחכה לה, בטוח
שתבוא.

הוא שמע מישהו קורא לעברו והסתובב, כולם ישבו סביב השולחן -
נעם, ליאור, יובל, גל, עומר ועוד בחורה אחת שלא הכיר, בהמשך
גילה ששמה נועה.
הוא הקשיב לה מדברת ולא הצליח להוריד את המבט ממנה, היא לא
הייתה יפה במיוחד אבל כבשה אותו.

העיניים שלה היו עצומות והוא לחש לעברה "נועה, את האהבה שלי,
אני מודה לאלוהים שלפעמים חלומות לא מתגשמים...אחרת לא הייתי
זוכה בך".
היא הסתובבה אליו, העבירה אל ידה על לחיו, באופן שגרם ללב שלו
להחסיר פעימה מהתרגשות ונשקה לו.