אורות משתקפים במים השחורים
על אדוות נשברים בלילה השחור
עמוק וקודר השטיח בו פרוסים הכוכבים
נוצצים ומציתים את עתידי באור.

ושם בלובן שהעין מגעת
מצפה שיתבאר המזג הערפילי
אך הלוט לא יורד, וההצגה מייגעת
חותכת ומייסרת היא את ליבי.

סצינות חיי שחלפו אך לפני הרף
בנו תמונה לה מסגרת צרה.
והנה לסיפור חדש לגמרי נפלתי טרף
והרגש נסחף לאשד בעוצמה.

הגל שלך משדר על תדרים שונים משהכרתי
אחרת מכל מי שאי פעם אהבתי.
הלב רוצה אותך לשתף ולך לספר
אך המבוכה גוברת והשקט שורר.

הסכר המונע ממעיינותיי לבקוע
מוחי חייב אותו לגדוע.
צלקות מגלידות עם השנים -
רק לא לחיות בדד לעולמי עולמים.