כשהם מורידים את התחבושת הם רואים פצע
הם שואלים אותי מאיין הגיע הפצע הזה
היא אכלה אותי, אני אומר
כלומר נשכה
לא, אכלה
מי?
זו מארץ הפלאות, היא גרמה לי לבכות
האם בכית...
כן, כן, דמעות פנינים
שמרת אותם?
לא, לשם מה, נתתי להם להתגלגל במדרונות יגוני
במדרונות יגוני? הם מלגלגים
אכן כן, בכיי הוא כנהר שוצף, מלא מים מפכים
לא אדע ולא ארצה לדעת עוד אם היא מתייחסת אליי כאל...
כאל מה?
כלב
אבל היא אוהבת אותך
לא אדע לבטח. הניחו לי, אנשים לוגיים
יגוני כבד מנשוא, אינני יכול לשאתו
ובטח שלא לדבר עליו
והפצע?
השאירוהו כך
אך...
השאירוהו כך!

מה רב המחיר ומה גדול המשא
נפשי כלואה בכוך אפל
קרן אור מזדחלת לעיתים
אך את פי ירקתי ואוזניי תלשתי
ולא אדע מחיר מעשיי בנעוריי

יגונך כבד, איש
אכן כך
ולא תרצה מרפא?
לא ולא
וכי מדוע?
כי ייסוריי הינם כלחן לנשמתי
לפחות תשתה קפה טורקי
על שם מה ולמה?
זה עולמי!

אכן שתיתי זה הקפה
אך טעם של ממש לא היה בו
לכן הוספתי סוכר,
מעט חלב.

מי יכתוב לי את המילים הקטנות
לנצח הן נכתבות
בדם ודמעות ויזע
כי נגמרו השטויות
אין לי מחזור חודשי
אני עקרה

אז למה הם מרימים ידיים
אני לא הולך ומתמעט
רק בעולם החומרי
כי בתוכי אני מושל על צבא של שדים
ומלאכים
לנצח תיכתב המילה, מה רע
אין לי רע ומוכיח שיראה לי דרך

אתה זוכר את תפילות בית-הכנסת בחגים?
גם בימי השישי
לא, שכחתי, והם כבר לא נשמעים כל-כך מרחוק
הם לא חודרים את מוסיקת המטאל על המערכת שלי

עין אחת עצומה ואחת פקוחה
עין אחת רואה פנימה ואחת החוצה
מסדרים לך חיים של כל-טוב במיטה עם כר ושמיכה
מזרן נוח
לא נתנו לי לישון מאתיים שנה כמו שביקשתי.