מה אני אגיד ומה אספר
את תפארת המדבר שוקעת לאיטה
את הימים המטורפים שלנו,
בו הייתי שותה את נשיקותייך מפיך
המים שירדו משמיים כמו מבול שני,
חשבנו שהגשמים לא ייגמרו
בתים רעדו בסופות, רחצו במים
ברקים הבליחו בשמיים מעוקלים מיוסרים
את ואני לבד אחזנו ידיים,
וצחקנו בגשם על כל התוהו הזה
רצנו צוחקים מפינה לפינה בעיר
עשינו אהבה בגשם שוטף בגינות ציבוריות,
עמוק לתוך הלילה כשאפילו החתולים לא היו ברחוב
וכמה שאהבתי אותך, את לא יודעת.

ראית אותי בוכה ולא אמרת מילה
זרקת קללה באוויר והלכת למטבח
קיוויתי שאת מכינה לי משהו לנחם אותי
טעיתי

ראית אותי חולה ולא עשית דבר
זרקת קללה באוויר וניגשת לארון
קיוויתי שאת מחפשת גלולה להקל עליי
טעיתי

דפקת אצלי בדלת ולא היה מענה
זרקת תחינה באוויר והלכת עצובה
קיווית שאני לא בבית או שאני יישן
טעית.