נועה ארליך / תקוות שבורות |
שוב לגעת בידך
שוב שואל אותך איך
איך אני יכול לנשקך.
שוב לצידך
וכל כך רחוק ממך
שוב מנסה לדעת איך
איך אני יכול לחבקך.
וכשהתקוות גוברות
ושוב נשברות
והלב אוצר בתוכו את כל הכאב
אני מת מחדש ועדיין אוהב.
שוב לשאוף ריח חם, מתוק
שוב בלילות לבכות כתינוק
שוב להגיע כל כך קרוב וזה עדיין לא הסוף
ובכל זאת, למרות הכל, עדיין רוצה לראותך שוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|