|
בַּקַּיִץ כְּשֶׁהַכֹּל הִבְשִׁיל
וְהַמִּלִּים אֲשֶׁר נוֹתְרוּ עַל בַּד
הִרְקִיבוּ, אוֹ הָפְכוּ מָזוֹן לְצִפֳּרִים
הַקּוֹל הָאַלְמוֹנִי וְהַסָּמוּי
שֶׁמְּבַכֶּה אוֹ מִתְלוֹנֵן אוֹ מְשׁוֹרֵר לִי
בְּנַפְשִׁי, נִמְלַט, נָטַל חֻפְשָׁה.
הוּא מִתְנַמְנֵם אֵי-שָׁם בַּנֶּצַח בִּמְמַדָּיו,
פּוֹקֵחַ עַיִן בָּאֵינְסוֹף לִשְׁבִיב שְׁנִיָּה,
לוֹעֵג לִמְצוּקָתִי וּמִתְעַלֵּם מִמְּצִיאוּתִי
הַמְּחַפֶּשֶת תַּנְחוּמִים בַּכְּפוֹר בֵּין מַזְגָנִים
בְּקִיּוּם נֶעְדַּר תֶּדֶר
חָלַק כְּקַו שָׁטוּחַ לְלֹא קוֹלוֹ.
.(יולי 2012)
ראה גם לעניין זה..בליטרטורה:."הציפורים התעופפו פרחו הרחק"
מאת: ליאורה ברנשטיין
02/09/2005 מתוך: שירה
. .קיץ 2005
.. http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=13395 |
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.