היבשת השחורה, ספוגת דם קרוש.
דיונות זהב גולשות אל האינסוף,
קרקע פורייה לשחיתות ולטרגדיה,
מחול השדים מסתחרר לו.
כבר אין צורך במצ'טות,
כשאפשר להפגיז כפרים ממעל.
לנקוף אצבע ולשלח שכירי חרב ערבים,
כעורבים המקרקרים אחר הפגר.
כלהקות צבועים בדמויות אדם,
ובצלם שהוא פחות מבהמה,
ידם בכל ויד כל בם.
מתמחים בשוד ובביזה,
בארות הנפט תלויות על בלימה.
מכרות של חמישה כוכבים,
מחצבים ומינרלים.
עסקאות סתר מאחורי קווי האויב,
תקשורת נשלטת, סתימת פיות גורפת.
ההרג לא יגמר,
האונס לא יפסק.
פליטים פצו לכל הכיוונים,
אף עד הנה באו.
ארץ זבת חלב ודם,
מים משיבת נפש.
אך השדים עוד רוקדים,
חוגגים את מר גורלם.