חבל
חבל שאלוהים לקח את אבא ודפק אותנו

אבא זיכרונו לברכה
אהב כל כך את החיים
הרבה יותר ממני
הרבה יותר מרוב האנשים
אני פוגשת כל כך הרבה אנשים חיים
שאין בהם רוח חיים;
אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים

לאבא היו שיניים
ושיער כסוף מלא
וראש על הכתפיים
וידע בלתי מתכלה

לאבא היו שיניים
שלא חסך מבני אנוש
בצחוק וחיוכים
היה מוקף בחברים

שיניים היו לו לאבא
תאווה לאוכל, לחיים
ולא היה בו פחד
סמך על אלוהים

אבא הלך לעולמו
בדיוק כמו המלך שלמה
בן חמישים ושתיים היה במותו

אבא הלך במפתיע
השאיר אלמנה צעירה
שלושה ילדים יתומים
והרבה זיכרונות יפים

כשאבא הלך כל העיר וסביבותיה
הוכו בתדהמה
ומאות אנשים התקבצו
ללוות אותו בדרכו האחרונה


מאז שאבא הלך אני מקנאה בנשיא המכללה
שיש לו הורים קשישים וצלולים
ובכלל אני מקנאה בכל מי שיש לו אבא
לא משנה באיזה גילאים

מאז שאבא הלך, לאימא ולי יש הרגל:
התחלנו לקרוא מודעות אבל
קוראות את כל מודעות האבל במשעול
לראות של מי הצער יותר גדול

מאז שאבא הלך אימא משלמת על
החלקה הסמוכה אליו בתשלומים
ומפחדת שכשתיאסף אליו
למעלה בשמים
תהיה זקנה ומקומטת
והוא הרי צעיר

אבא שלי הלך לעולמו
ביום "בהיר" אחד בלי אזהרה;
אבא אוהב אותנו
אנחנו אוהבים אותו
בכל זאת אלוהים החליט לקטוף דווקא אותו