|
את באה אליי מחורשה סבוכה ומאופק הים
לפעמים בריח יסמין לילי נושב בספסל הירוק.
יערה קטנה
שלי
לו היית.
אני חורט את שמך על עץ הגן
והרוח לוטפת אותיותייך
הו הרוח.
בואי אליי מגזע העץ
ואקחך אל האופק האחרון.
אשקך בדוק אותיות אהבה לוטפים
את כל גופך - שנהב נדיר עולם.
ערוגתך מבושמת מבשרת טוב
פנינה נאה ביער אפל.
כמה ימים חלפו ועוד יחלפו
ופרפרים יאבקו בפרחים אהבתם.
עוד אייחל עוד אצפה
הן תגיע השעה.
הן תגיע השעה. |
|
|
אם הייתי
סמרטוט,
גם אני הייתי
מלקק לבמה!
-המנפיש- |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.