אם נכנס לך אפר של סיגריה לעין, אתה דומע
אתה בוכה
- למה אתה בוכה? - שואלת הילדה.
אני לא בוכה, אתה עונה.
- אבל יורדות לך דמעות. - אומרת הילדה.
נכנס לי משהו לעין.
- אז תוציא אותו. -
הדמעות יוציאו אותו.
- בגלל זה אתה בוכה? -

אני בוכה כי אני שונא אותך ואני אוהב אותך.
אני בוכה כי את המלאך שלי והשטן שלי.
אני בוכה כי אני בז לך ואני סוגד לך.

עושים מעשים כאלה לפעמים, לא כל-כך נכונים
סוגדים לאלוהיי המוזה, בזים לעקרונות
מפוצצים את המסך עם מילים כמו פצצות
כמו פיקות
כמו פיקות

בפורים מפוצצים את השכונה, אני מפוצץ בלונים כל השנה
אני שוחט פרות קדושות, אני לא נכנע למרות
הם יבואו עם אלף מגלבים ושוטים ואני יצחק וארצה עוד,
וכשהם יפנו ללכת אני אשלח אחריהם בומרנג,
ואתפוס אותו חזרה בידי

כמו בסרט "עולם המים".
או זה היה אחד מסרטי "מקס הזועם".

"יצאתי ל-גלות, תיכף אשוב." היא אמרה.
בשבילי הגלות היא בית
אלפיים שנה בגלות והם רוצים עוד,
זה נחמד,
זה עצוב.

ויקחוני מלאכי מרום אל האין המוחלט
בו אני כולם, ואף אחד
ואין אני לי אין אני

טיפת מים מתמזגת באוקיינוס שלם
מתפצלת, מתרסקת, נעלמת, נספגת

כמה זה כואב שהיה יכול להיות אחרת
וטעות קטנה למיטב זיכרוני הפכה עולמות שלמים
ואני אחראי לכל

טיפת רעל נוספת תן לי, והפעם באמת
שאשכב קר כמו כפור
כמו במקפיא הכי עמוק בעולם,
בתוך הררים של קרח מוחלט
ללא דם, ללא מחשבה,
ללא אני.

תמזוג לי עוד כוסית, שטן.

ורציתי שתדעי שאהבתי אותך יותר מכל
איזו מן אהבה זו אם היא נגמרת?
היא משאירה אותי לבדי במיטה מבולגנת,
שיכור,
עם שאריות של ארק ומיץ תפוזים בתוך כוסות זכוכית,
ושאריות של בוץ קפה בכוסות נייר

כמו ערפד אני מתכלה באור השמש, כשאני פותח חלון
מתנצל לפני השתיל בעציץ ומשקה אותו
מגלגל מול העיניים שירים שכתבתי לך בכתב יד,
על דפים קרועים ממחברת 16 דף
גם הם העלו עובש

השכן מנגן את להקת אבבה ולא נשאר לי כסף,
אני מדליק עוד סיגריה
על הקירות שתיקה גדולה ותסכולי מכה בכתלים
מנורה של 40 וואט מאירה בעוד השמש שוקעת
השיניים שלי לא טובות וכבר אין לי את אותו חיוך שאהבת

אז דברי איתי בטלפון,
כשאני בחושך ואת באור
דברי אליי מארץ רחוקה שטופת שמש,
כשגשם מכה אצלי על השמשות והשמיים נאנקים בברקים

אולי אז יהיה לי אומץ להגיד לך שאני מתגעגע

ותביאי איתך הרבה-הרבה סיגריות אם תבואי,
ובקבוק ארק טוב
כי לי נגמר הכסף,
ולך נגמרה האהבה.

אני לא מכיר אותה כל-כך טוב
כל היום היא מסתובבת ברחוב שלי עם הטוסיק החמוד שלה
והקטע זה שהיא יודעת שיש לה טוסיק חמוד
היא אוהבת לנענע אותו

תמיד כשאני רואה אותה מהחלון אני מרותק לטוסיק החמוד שלה
אני לא רוצה שהיא תיעלם,
אני יורד לרחוב ועוקב אחרי הטוסיק שלה
לאן הטוסיק הולך, אני הולך גם

הטוסיק הזה מוביל אותי למקומות מוזרים
דיסקוטקים מלאים עשן ומכוני קעקועים
שירותי נכים ומקלחות בנים
בתי אבות ומועדוני גאים

אבל אני לא מוותר, והולך אחרי הטוסיק,
לאן הוא הולך, אני אחריו
ובעלת הטוסיק צוחקת ומנענעת אותו יותר
לא אותך אני רוצה, אני אומר.

השטן דופק בדלת, דינג-דנג-דונג
למה לא פותחים לו את הדלת, שי-ג-עון

לכל מי שלא יודע, יש לי וידוי
אני לא בן-אדם, אני עציץ
כלומר, אני לא צמח, אלא העציץ עצמו
אני עשוי מחמר
נעים מאוד, אני מומי, ואני עשוי מחמר
(אנחנו אוהבים אותך, מומי!)
תודה.

חוץ-מזה שמנסים להרוג אותי, הכול בסדר גמור
היום סיימתי את פרויקט האומנות הגדול ביותר בסין
המוזיאון למורשת האומנים הגדול ביותר נפתח בחגיגה מפוארת
אני עצמי גזרתי את הסרט
כמובן שהיו מתנגדים
קבוצה ניאו-קפיטליסטית ניסתה להטמין מטעני חבלה
ולפוצץ את המוזיאון על כל מבקריו
כמובן גם שלא נתנו לזה יד, אבל לפחות ידוע לנו (כן!) שאנחנו
מסומנים
בשקט נוטרלו כל מטעני החבלה,
ולמבקרי המוזיאון הסוציאל-דמוקרטים היקרים לא היה מושג לדרמה
שהתחוללה ממש מתחת לאפם, והצילה את חייהם

הלאה הקפיטליסטיות, תחי היצירה!

בתודה.