[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מומי מרקס
/
היום יום שישי

פרצתי את מעגל העוני...
סוף-סוף אני בפנים.

היא יכולה לשיר בקול המתוק שלה את השיר ההוא ברדיו, ואני יכול
להיזכר איך היא הגיבה למשהו שכתבתי, ואפילו בדקה אם אפשר
להלחין ולשיר משהו שכתבתי. היא לא עשתה את זה בסוף, נדמה לי,
אני לא יודע.

אני מנמנם שינה מתוקה אחרי שפשוף סוער ושוקע לתוך צלילים
מהרדיו, כשנדמה והנה אני עומד להירדם. אבל שכחתי לבדוק משהו,
אז אני קם, והכול בסדר, וגם ככה אני יישן יותר מדי. מעשן
סיגריה שתיים ושירותים.

אומרים לי שבחוץ נאה וזורחת השמש, אבל לי מרגיש קר וגם ככה אני
קצת מצונן, אז אני לא יוצא. אני רואה מהחלון את האנשים עם
מעילים עבים, כנראה שבכל זאת לא חמים כל-כך. בקיץ אני אעשה לה
עיניים ואנסה לשכנע אותה להוריד את משקפיי השמש כדי שאראה את
העיניים היפות שלה. בקיץ אני אשדר לה שהיא מוצאת חן בעיניי,
ואם תרצה להכיר אותי אני כבר מוכן וחפץ להכיר אותה. תהיה לה
רתיעה כי אני קצת זר, אבל היא תיפול שבי בישירות הרכה שלי שלא
משאירה מקום להנחות, רק להחמצות. אני אהיה הפסיכולוג שלה על
הספה בין הסיגריות והקפה, והמאהב שלה בין הסדינים. היא באמת
מוצאת חן בעיניי.

בקיץ אני אלך בנעלי בית מגומי לגן ואעשן את הסיגריות על הספסל
הלוהט, ואתמוגג מהילדים במגרש המשחקים. אני אעשה את הטריק
שיגרום לבחורות להתעניין בי למרות שנדמה שבקושי שמתי לב אליהן,
ואז הם יגששו, ואני אשחק אותה קצת ביישן ומרוחק, ורק אם הן
יתעקשו יהיו מילים ואולי יותר. מה כבר יכול להיות יותר?

בקיץ היא תבוא אליי בבגדים של קיץ, לא עם כל הבגדים המסורבלים
והשיער הלא-מטופח, אלא עם מכנסיי טייצ' כאלה ומיני ומחשוף
עמוק, ומשום מה היא תמצא כל הזמן סיבות להתכופף כדי לשדר שיש
מה לראות, ואולי לגעת... ואני אחליק את ידיי על ירכייה וארגיש
את החום בין רגליה, ואמצא את הסיבות להעמיק יותר את המחשוף
באצבעות רעבות.

והיא תבוא אליי, והיא תתקלח במקלחת שלי, ותגיד לי שזה בסדר
להיכנס, ואני אסבן אותה, והמיטה תהיה מוכנה ומוצעת עם מצעים
נקיים ומבושמים, ואני אהיה נקי ורענן לכבודה והיא לכבודי,
ונאהב...

ויהיה בסדר.



היא הייתה באה לפעמים ועוזרת לאימא בכל מיני עניינים של הבית.

לפעמים היא הייתה עוזרת לה לבשל, לפעמים לנקות.
לפעמים הן סתם היו אוהבות לשוחח.
אני לא רציתי להתאהב בה, ובגלל זה הייתי בורח מהבית כל פעם
כשהיא הייתה באה.
הייתי מטייל ברחובות ומחכה כמה שעות עד שחשבתי שהיא כבר הלכה.
אבל לפעמים כשהייתי חוזר היא הייתה עדיין, כל-כך יפה,
מביטה בי במבט משתומם קצת למה נעלמתי, שואלת אם הכול בסדר,
ואני הייתי מסמיק ואוכל משהו בשביל לא לדבר.

אבל יום אחד לא התחשק לי ללכת / לצאת.
נשארתי בבית, והיא צבעה לאימא את השיער.
היה לי משעמם, אז דיברתי איתה, ואז התאהבתי. לא הייתה לי
ברירה.
אמרתי לה שהתאהבתי בה, והיא קצת הייתה מתוחה מזה. אמרה שעדיף
היה לו לא הייתי אומר.
הסברתי לה שצריך תמיד להגיד את האמת למי שאוהבים, כלומר אם זה
דבר חיובי.
מאז היא הייתה מדברת איתי יותר, וגם אני זרמתי איתה, והיא מאוד
חיבבה אותי.
גם אני מאוד חיבבתי אותה חוץ מזה שגם אהבתי אותה.
אבל היא אמרה לי שזה נחמד שאני אוהב אותה, ואני יכול להמשיך אם
בא לי,
אבל אני יודע שזה לא בדיוק אמיתי, כי אין קשר רציני בינינו,
ובעצם אני בקושי מכיר אותה, כלומר באמת.
אמרתי לה שתיתן לי לאהוב אותה, מה אכפת לה. זה לא עולה לה
כסף.
היא צחקה.

ביום בו היא נפרדה שתיתי בירה להתמסטל.
שאלתי אותה, אבל היא לא רצתה בירה.
היא אמרה שאני יודע שהיא מאוד מחבבת אותי, והיא תראה אותי יום
אחד, תבקר,
אחרי שתסדר קצת את החיים שלה.
אמרתי בסדר.
כשאימא מתה, היא לא באה.
אני מאוד כעסתי עליה.
ואז היא באה יום אחד כשהייתי שיכור.
לא פתחתי את הדלת, כי לא רציתי שתראה אותי שיכור.

עכשיו אני מחבב אותה, אבל לא אוהב. כלומר לא מאוהב.
ולפעמים אני חושב שנחמד אם הייתה באה, עוד פעם, והיינו מדברים
קצת.
והפעם, אני חושב, אני אפתח את הדלת, ובטח היא לא הבינה או
נעלבה למה השארתי אותה בחוץ.
אולי היא חושבת שאני כועס עליה בגלל משהו, אבל אני כבר לא
כועס.
אני קצת מפחד ממנה עכשיו, אבל יש לי אומץ.
והאמת שאין לי הרבה מה לספר לה, אם תבוא, כי נסגרתי הרבה ממתי
שאימא נפטרה.
אבל בכל זאת יכול להיות נחמד אם תבוא, כי אני קצת ככה מתגעגע.



כמה אני אוהב את הפרצוף הפצפון שלך... אממממ.... את כל-כך
מתוקה....
התעוררתי היום קירח, שטוף במים וסבון. אל תאשימי אותי שאני לא
שר לך שירי הלל, דברים אחרים מטרידים אותי...
מצאתי את עצמי מאחר בנטילת הכדור. את יודעת, אולי, שזה מקשה על
המצב. זה ממש גורם לי לשקשק במכנסיים...
יש לך שפתיים כמו דובדבנים... אבל לא להלל אותך התכוונתי. אלא
לספר לך שהשבת הזאת יחפה כמו ילד בן שלוש שמשוטט בפיג'מה יחף
בין חצרות הבתים, ומקווה למעט ממתקים מהשכנים... כלומר בימים
ההם, לפני שהיו מרעילים ממתקים... אמממ...
לא, אל תפחדי, זה לא עושה הרבה, רק בעיות נפשיות ומיני שיגועים
בראש, לא מתים מזה...
כמו למשל לראות את הכלניות האדומות פורחות בגן, שטופות טל,
ולחשוב עלייך עומדת מאופרת ורטובה בגשם וכל האיפור נמרח על
פנייך ועושה לך צורה של ליצנית עצובה כזאת, ליצנית בודדה...
משהו כזה.
אל תאשימי אותי שאת כה מתוקה, אני מתנער מ-כל אחריות. אם יש
אשמה על מתיקות - האשמה היא בך, וצריך לעצור אותך על מתיקות
שחורגת מהתקן המקובל...
למשל בין חצרות הבתים הם הקימו גדרות של תיל לשמור מהאנשים
הרעים כביכול שלא יפגעו בכלניות היקרות להם מ-כל... על גדרות
התיל יש שיחים קוצניים מטפסים, ומישהו - יש שמועות - שם אפילו
מלכודות ברזל שנסגרות על הרגל ועושות אותה קווצ'... אבל לא
באתי להפחיד אותך.
הם פשוט אנשים עם מעט יופי בחיים, ולכן הם מגינים (הגנה)
בקנאות יתרה על הכלניות היפיפיות שלהם לבל תחמוד אותן יד
זרה... את מבינה...
הם אם היו יכולים הם היו נועלים את הכלניות שלהן בתיבות על
מנעול, וממסמרים אותן, את התיבות, לרצפה, כמו כספות... אבל את
יודעת שזה בלתי אפשרי, כי כלניות מלבלבות וחיות רק בחופש...
אחרת הן יקמלו... ינבלו...
לפעמים יד רעה מצליחה לקטוף באזמל כלנית יפיפייה, שעוקצת קצת
בחוחיה את מי שגזם אותה.
היא מהדרת בית לא לה במקום לא לה, באיזה אגרטל מצועצע... עם
מים עומדים...
מפיצה ריחות משגעים... מהממת ביופייה...
אבל נובלת במהרה, כי היא לא חופשייה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
וזה כסף טוב,
לשלוח סלוגנים?






אחת, עוד לא
הבינה את
הפואנטה


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/2/14 23:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומי מרקס

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה