איגור וזמנסקי / הלילה התקרב |
מבלי לזוז, כמו אמפורה שבורה,
שכבתי על החול המתקרר,
הקשבתי לסיפור של מדורה.
כל קפל בכיטון שאל סורר
הטיל בזעם על כתפי האופק
ייסר את מבטי. הים שורר
געגועים לחוף. שירת הדוכי
הלכה ודעכה לי באוזניי.
שתיקת הכוכבים הייתה ברכה.
וכמו אסיר שהשתחרר על תנאי
תיניתי אהבה עם שכחה.
במיטתך, קליפסו, עד הבוקר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|