היה לנו טוב ביחד. אני זוכר איך התנדבנו יחד בגן ילדים.
היה מצוין. בילויים, חברות וחברים.
ביחד בירדן, בכנרת, בים ובבריכה
האמנו שמה שבינינו לנצח הוא ברכה
מדי פעם ריבים,
אבל מה זה ריב קטן בין אוהבים?
והוויכוחים חשבתי שהם לגמרי זניחים.

ואז כשעזבת הכול השתנה לי
לפני היה די טוב, עכשיו רק רע לי
כל מה שהושקע התמוטט כמו דומינו ראלי
לא טוב האדם לבדו, תמיד ידעתי
אם אצליח להתאושש, לא חשבתי

וכשהלכת השתנה לי הקול
קצת חנוק וקשה לאכול
מה אעשה, מה כבר אני יכול?
כל מה שפרח, מפה יכול רק לנבול
אך חייבת להיות דרך שאצא כמו גדול

ומאז שברחת השתנה בי הכול
עכשיו אני איש של העולם הגדול
מסתובב עם חזה מתוח, כמו תרנגול
היום לא מבין, איך זו את שהלכת ולא אני
הרבה יותר מוצלח עתה, לא עלה בדעתי

ומאז שנטשת, לא מפסיק לפגוש ולכבוש
היום זה ברור, וזה כלל לא נדוש
אחרי שעזבת הבנתי--- שהיית סתם כאב ראש.