כשאני קמה בבוקר, דבר ראשון אני מסתכלת על השעון המעורר שלי
ועל הססמאות שכתובות מתחת לשעה.
"אני מאמינה בעצמי" סמיילי
"אני נהנית ממה שאני עושה" סמיילי
ואז אני מנהלת דיאלוג קצר עם השמיכה לעוד כמה דקות
מדליקה את האור, האישונים מתכווצים קצת ומתחילה..
היום אני רוצה שזה יהיה אחרת, אני אומרת לעצמי בזמן שאני מרימה
דברים מן הרצפה ומסדרת אותם על המיטה.
היום זה יהיה אחרת.
אני עולה על קו 20 או 192 אחרי שחמישה חודשים היה לי רכב
צמוד.
לוקחת את זה כהרפתקה חיובית.
אני קופצת לבית הוריי בשבע בבוקר, דבר שלא עשיתי מאז שנה
שעברה
גם יכול להיות נחמד
אני סוחבת שקית כחולה ענקית שבה יש דברים שצריכים ללוות אותי
למשך היום, או ששקית כחולה סוחבת אותי?
אני סוחבת אותה זה בטוח.
קפה בספל לבן קרם, מחשב, רעש סטטי של מקרר במרתף ואני, עם מוזת
כתיבה שלא נחתה מזמן ואם נחתה הייתה בעיקר לעזור לפרק ולהרכיב
מחדש.
היום אני אהיה אחרת, זאת אומרת עדיין אני, אבל משופרת, יותר
טובה.
יותר מאמינה, פחות חושבת, יותר נהנית
יותר...