בכפר יש חושך, אפילו לא ציפור
יש שם ספסל והוא ריק
אני יושב לא רחוק מהספסל,
וחושב שזה עצוב שהספסל ריק
אבל לא אני אשב עליו
אני מתאמן בלעוף
לא רחוק אני רוצה לעוף
רק עד גג הצריף הישן
כל עוד לא עפתי ונחתי על הצריף,
הצריף לא שייך לי
אני הולך שקט על השביל
אני הולך כמו גנב
אני לא רוצה להפריע את מנוחת השביל
אני לא רוצה שידעו שאני הולך בו
אבל אני צריך ללכת מנקודה א' ל-ב'
הייתי מעדיף לעשות את זה בין האבנים והדרדרים
הירח מלא, אבל לא בשבילי
אני מתבונן בו, אני בשבילו
כשאני מתבונן בו הוא קיים לגביי
אני גורם לו להיות קיים
כששקט וחשוך אני מתרחב
יש לי יותר מקום
אני יותר קשוב לסביבה
כל רחש קטן, כמו תריס חורק ברוח,
אני שומע
כששקט וחשוך ואני לבד,
אני יותר מודע לעצמי
אני יותר קשוב לעצמי
יש לי יותר סבלנות
אני רגוע
אצלי עכשיו הכל בסדר
אצל מישהו אחר לא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.