שולי בנג'י / האלונים ידעו סודה |
פסעה לאורך השדרה
עיניה כים דמעות,
שפתיה מלמלו מלים
דמעה שטפה פני עלומים
ופיה שתוק ישתוק.
עמדה אל מול האלונים
עיניה בגזעם תשים
שבם טמון סודה,
דמה טבול ברגבים
ובתומה אותו תפקיר
לעלם סתור שער.
מאז חלפו ימים רבים
העלם את לבה הפקיר
ובדידותה גברה,
חלום חלמה כל השנים
שעוד תפגוש בן נעורים
שתמימותה לקח.
עיניה לוהטות כסדום
וכנציב המלח תעמוד
לפגוש את תמימותה,
אך השנים נתנו בה אות
האלונים זקנו מאוד
ולא זכרו סודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|