שולי בנג'י / הולכת |
שקרבה שוב סערה
על לבי הניחה אבן
שחצבה במו ידה,
מרחוק היא נעמדת
וחיוך בתוך שפתה
היא לוחשת ואומרת
אני הולכת חזרה.
עננים כסו שמים
והגשם שוב ירד
בדרכה שלולית המים
בה נרקיס אחד שרד,
היא קוטפת ונותנת
תשורה בכף ידי
ומיד היא מסתובבת
ונעלמת מעיני.
בחלוף רוחות וגשם
על השביל טביעת רגלה
יחפה היא וחוזרת
אל הקן אותו נטשה.
בדלתי רגלה דורכת
יחפה כמו בלכתה
בדמעות תנין חוזרת
וחיוך אין בשפתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|