אני תקועה בנצרת
ובכלל, החיים שלי תקועים
החברים, כולם לומדים
ואותי, אף פעם לא עניינו לימודים
לפחות לא פורמליים
אפילו שטכנאי המחשבים
חושב שזאת תשובה של ילדים
אני חושבת שאמירתו היא אמירה של מתנשאים
ואפשר לחשוב שהוא הגיע לכאלו גבהים
ממילא אבא נפטר השנה
וצריך לעזור בפרנסת המשפחה
ואין לי ראש לאהבה
רק לב שמדמם על המרקע
אני תקועה
בנצרת
בעבודה הזויה
ולמרות שיש אנשים נחמדים
שמדברים שפות זרות
ומסבירים לי פנים
שגם צוחקים מבדיחות הקרש שלי לפעמים
אלוהים
אני טובעת ברחמים עצמיים
אני מרגישה
כל כך
לבד.