אשמורת תיכונה כלה ומסתיימת
ואת עיני העייפות מנקרת
הכוכבים נוצצים משתקפים במימי האגם
והראש בחשיבתו כמעט ונדם.
מסייר בין קצוות שרעפי
במבוך ההרהורים מנסה לאחוז קצווה
הילה נוצצת בוהקת סביבך
מחזקת את זו הבחירה.
תרתי בדרכים ובשדרות
בבנות הארץ ירדתי לראות
כמעט שאבדה תקוותי, הייתה נעלמת,
בצחוקך נקסמתי, והנה את עומדת.
אי שם בתוכי הספק מהרהר
אם את היא מה שליבי נואש לאתר
או שמא בפנים, הריק כה חילחל
שאף לממוצע וביניים הנפש תאחל.
ושוב חיוכך הכובש משגע
ואת עינייך פגשי לפתע
ומעתה אדע לעולמי עולמים
רק עלייך אחשוב לנצח נצחים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.