כזירעון נשתלתי באדמה,
נעטפתי ברוך של חממה,
השרשתי שורשים עדינים,
על פני הארץ יצאו ניצנים.

עם הזמן גדלתי לגזע יציב
בראשי ענפים עם רחש עלים,
חוסר כבוד אנושי, רוחי מעציב.
על הגזע מטפסים הנמלים.

מהשורש הדם את לבי מציף,
הלב האנושי בפני גילי מחציף.
אנשים נהנים מצל ענפים ,
כלפי העץ אין קורט ערכים,

העלים, את הגזע ברוך עוטפים,
ובאור ירח בשקט מתנשפים.
ואני העץ עם שורשים גדולים,
סיפור חיי, מספר לנמלים,

נמלים אילמים, על הסוד שומרים,
אל צמרת ראשי בזהירות עולים.
אנשים מכים בגזע, וחורטים על אהבה.
על קלפתי של עץ זקן, נעצרת הדמעה!