אז נקבו עיניי נקודות טריג על
גופך, רוטט  במשי מענג.
שמעו אוזניי הלמות לבך
ופי רפרף לילה בורר עדנייך רוחף.

כן נתת לי עצמך בלא דעת
נתתי  אריג ערגותיי כפסיפס
אל ידך, והיית לי ברבור לשעה
שטה בין עיניי אל דרך עורק הלב

ארוכים קווי דמיוני
מסע ארוך בין תקווה לעצבת
צלמי באין סופך אחצוב
משהו מהילתך בי יהיה כמצבת.


בתהום נשייה שהיתי  ואהבתיך
כל כך, החיץ כבד עלי ודומם
על קירותיו דגים מצוירים,
ונהר עצבת זורם לידם אל הים.

20/06/2012