בתוך תיקי עגבניה
פרוסת נקניק ופתה
שש לצאת לעבודה
שהלשכה המציאה.

אחרי שנים של אבטלה
המזל שב והופיע
לשמור על מתי העיר
שלא יצאו חלילה.

אני בבוקר מתייצב
אוכל לי את הפיתה
מתייצב בפני כל מת
שואל אם קר חלילה.

מבקר את הנרות
מדליק אחד או שנים
מנגב את כתב המצבות
מן האבק עם מים.

בערב שב אל מיטתי
ואל אשתי בבית
שמח על שבחלקי
נפלו מתי שמים.

העבודה היא לבבית
אין בוס ובעל בית
אני חפשי ועצמאי
ועם המתים בן בית.

על כל אבן כאן כתוב
שנח בה ירא שמים
ולמה זה אני עובד
והם נחים פי שתים.

מיד נשאתי תרמילי
וללשכה חזרתי
שאלתי למה שם נחים
ואני עובד פי שתים.