מתעטפת את אט
מסתירה את הלב
ואני מחייך לך
על מצחך העטור עד כאב

ואת שהלכת לך לנום
בשדות ניכר רחוקים
עודי מתגעגע אל זיו יופייך הפשטות והתום
ובתו מנוכר מנגן לך בלדה ישנה עזובה

העלו מילותייך על מדף בארון
מאביקות הן שפתייך לא פוצחות בזמירה
שתוקה את עצובה ודואבת אל מראה ההווה
נשכחו קול המינור המז'ור כל צלילייך
וגרוני חנוק בכמיהה אל בואך,
ואת לי זועקת לך אהוב לך

בין קמטייך עוד חבוי לו עורך הרך
בעינייך עוד קוסם לי האור המלוכלך
וזמנך שהגיע קטף בטרם עת
מבין אצבעותייך את המיתר את העט
את העצבות השמוטה השמחה הפשוטה
אומנות בפרוטה נגדעה במותה
ועודה.