הוא היה לבוש תמיד כאילו הוא הולך לחתונה. מגולח ומבושם עם ג'ל
בשיער למראה רטוב. הוא הריח את בית-השחי שלו ודפק בדלת, לקח לה
רגע, אבל בוודאי ידע שתפתח. אוי, אלוהים - היא הייתה נבוכה,
אני נראית נורא, לא ידעתי שתבוא. את נראית נהדר, הוא אמר והיא
עמדה כמו דחליל. אפשר להיכנס? הוא שאל כאילו שקט. כן, בטח.
איזו פאשלה... זו באמת הייתה פאשלה, כי הבית שלה היה נראה כמו
אחרי שואה גרעינית. היא ראתה את המבט בעיניו, אני מצטערת, היא
כמעט בכתה. בואי נסדר את הבית ביחד, הוא אמר בחיוך. לקח להם
שלוש שעות כולל ספונג'ה, כלים וקרצוף השירותים והאמבטיה. כל
הזמן הם צחקו ונתנו דאחקות, וכשהם גמרו היא חשבה שזה היה אפילו
מאוד כיף. עכשיו אתה תשב ואני אפנק אותך, אמרה. מה תרצה לשתות?
הוא צחק לעצמו כאילו הוא עומד להגיד משהו שלא בטבע שלו, ואז
אמר בקול מרוסק, אבל בטוח בעצמו - את מיצי הקוס שלך. מההלם היא
כמעט מתה במקום. ואז היא ראתה את המבט הנבוך בעיניו והרגישה
איך היא נרטבת לאט-לאט, כמו מוצפת באגן. אתה... היא רצתה לבכות
ולצחוק. אתה כל-כך מוזר... זאת אומרת שונה. הוא כיסה את פניו
בכף ידו כאילו הוא בעצמו רוצה למות, והיא התנפלה עליו.

תמיד אחרי סקס הוא קצת צלע. הוא הלך ככה עם רגל בסדר ורגל
נגררת לא מכוונת, והגיע לבית שלו. הוא סגר את כל התריסים למרות
שכבר היה לילה, השאיר כמה נורות דולקות, התפשט ונכנס למקלחת.
הוא התקלח מהר, עם שמפו וסבון, התנגב במגבת נקייה ולבש תחתונים
חדשים. על התחת, על התחתונים, היה כתוב "רווק מבוקש". הוא שם
מוסיקה, מזג יין, וישב מול המחשב. המזגן פעל בשיא הכוח, היה לו
נעים. הוא פתח את קובץ ה-וורד וכתב. הוא כתב עד שזרחה השמש
ותפסה אותו, רועד מקור וחיוור. הוא התנדנד אל מיטתו והתמוטט
עליה כמו מת. כשהחשיכה ירדה שוב, הוא התעורר וגילה ששוב השתין
במיטה. הוא קילל קללה שטוחה, התקלח, ודחף את המצעים למכונת
הכביסה.

הוא דפק אצלה בדלת. היא פתחה קצת. זה זמן לא טוב, היא אמרה,
והגתה את שמו. הוא שנא שאומרים את שמו. אבל אני ככה מתגעגע
אלייך... הוא אמר ועשה פוזה נפגעת. מי זה? תני לו להיכנס. זה
היה קול גבר, הוא הרגיש שהלב שלו צונח. טוב, בוא, היא אמרה,
והכניסה אותו לסלון. ישב שם גבר שבחן אותו כשהוא ניסה לשבת על
אחת הספות. האיש הזה לא מצא חן בעיניו, הוא היה נורמאלי. זה
חבר מהעבודה, היא אמרה לו. ידיד שלי... היא אמרה בלחש
לנורמאלי. הנורמאלי הסתכל עליו, והוא הרגיש שהאיש הזה מהעבודה
לא תופס ממנו הרבה. הוא ישב בצד ומלמל בין שיחת המילים שלהם,
ואז היא קמה לשירותים. הוא ספר אלף שקל, דחף ליד של זה
מהעבודה, ואמר לו - לך. הם שמעו אותה מתקרבת, והאיש הכניס
במהירות את הכסף לכיס. מה קרה? היא שאלה מופתעת. למה אתה עומד?
איש החתונות כבר הספיק לחזור לספה שלו וחיכה שהאיש ילך. אל
תשאלי, מלמל האיש, נזכרתי ש... נזכרתי ש... ש-מה? היא שאלה.
אני אספר לך מחר, אני חייב ללכת. והוא כמעט רץ לדלת. טוב...
ביי... היא סגרה אחריו את הדלת. מה אני אעשה איתך עכשיו? היא
הסתכלה עליו כמו על חרק. את יכולה לאנוס אותי, אבל את מהוגנת
מדי בשביל זה. היא גיחכה חצי צחוק. אני אלך להתקלח ואתה תשב
פה. כשאני אצא מהמקלחת אולי יהיה לי איזה דיבור איתך. נוכל
לדבר על מה שתרצי... הוא אמר בלחש.

היא נעלמה במבוך החדרים והוא מצא בקבוק ומזג לו יין. לחץ פליי
בסטריאו ועיקם את אפו למוסיקה. חיפש דיסק יותר טוב, ומצא. אחרי
השיר הראשון התפשט עד עירום ונכנס למקלחת. אתה חוצפן... היא
אמרה, אבל לא הצליחה להעמיד פניי כועסת.

הוא הלך צולע לביתו וחזר על אותו ריטואל כמו אחרי כל פעם שהיה
עם אישה. השמש תפסה אותו רועד מקור וחיוור. הוא סגר את המחשב,
התנדנד למיטה, והתמוטט עליה.

היא דפקה אצלו בדלת. הוא פתח קצת ושאל מה קרה. אל תשאל מה קרה
לי! היא אמרה. מה קרה? - אל תשאל. היא נכנסה וראתה את המיטה.
השתנת במיטה? היא כמעט צחקה. הוא הניע בראשו מצד לצד כי לא היה
לו מה להגיד, ודחף את המצעים למכונת הכביסה. הוא הרגיש שהיא
בוחנת אותו. מה? - למה אתה עם תחתונים? - חם לי. - בדצמבר?!
הוא לא ענה וניגש להצית סיגריה. אז תוריד גם את התחתונים אם
אתה כבר לבד. - אני לא לבד. - אתה כן. הוא זע בחוסר נוחות, מה
את רוצה? - אני רעבה. - מה את רוצה שאני אכין לך? היא צחקה
לעצמה כאילו היא עומדת להגיד משהו שלא בטבע שלה, ואז אמרה בקול
מרוסק, אבל בטוח בעצמו - זין עומד.

+ מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
- ענן. ואת?
+ קשת. לאן הולכות המחשבות אחרי שחושבים אותן?