העיניים שלה מביטות בקיר כבר הרבה זמן. המאוורר מפזר אוויר קר,
אבל חם לה וחנוק והקירות גדולים, עצומים, סוגרים. אני מכוערת,
היא חושבת ומעווה את שפתה. אני מתכערת מיום ליום. באינסוף
המוחלט הדלת נפתחת והוא נכנס, זורק מבט ונועל את הדלת. היא
חשופת גוף עליון, אבל היא מרגישה שזה לא מזיז לו. אני מכוערת,
היא חושבת. הוא חושב שאני מכוערת. למה את לא מדברת, הוא שואל.
אין לי מה להגיד, היא אומרת. מה יהיה איתך, הוא שואל. אני פשוט
אמות, היא חושבת ולא עונה. אני פשוט אשן מתישהו ולא אתעורר. או
שאתעלף ולא אתעורר. אני פשוט אמות, היא חושבת, וזה צועק במוחה.
והיא רוצה לצעוק לו - אני אמות! אני אמות! אבל היא שותקת,
והרגליים שלה נעשות כבדות-כבדות, והיא לא מרגישה את אצבעות
הרגליים. מחניק פה, הוא אומר ונותן לה אוויר - פותח את החלון.
זה ערב ואין שמש, היא חושבת, זה לא נורא, אין שמש. אכלת? הוא
שואל. חומוס. רק חומוס? הוא שואל. רק חומוס. את צמאה? אני רוצה
להקיא, היא חושבת. אני רוצה להקיא הכול, את כל העולם המחורבן
מתוכי, אותך, את הבית הזה, את המוות, את הרפיון. הוא מביט בה
זמן ממושך. אני לא יודע מה להגיד, הוא אומר. אני לא יודע מה
להגיד. שתיקה שווה זהב, היא נזכרת במשפט מקליפ של R.E.M. השוטר
חושב את זה כשהוא יושב בפקק ויש שקט. השוטר חושב את זה, ששקט
זה טוב. הוא הולך למטבח ומרתיח מים. היא לוקחת סיגריה. ראיתי
את שלמה ארצי, הוא אומר. פה, בירושלים. היא לא עונה. הוא הזדקן
מאוד... הוא ממלמל. הוא חוזר עם שתי כוסות קפה ומדליק סיגריה.
הייתי רוצה שתדברי איתי, הוא אומר כמעט בלחש. הוא לא משתמש
במאפרה שלה, הוא מביא אחרת. אני לא יודע מה את מרגישה, הוא
אומר. כבר לא אכפת לה אם הוא אוהב אותה. את תאהבי אותי שוב,
הוא אומר, גאוותני מצידו. ואת תאהבי את החיים שוב. את תתני לי
פרח... הוא משתעשע באיזו מחשבה. זה גורם לה לצחוק כמו משוגעת,
צחוק כזה מר, מרוסק. הוא מביט בה באימה. קשה להבין אנשים, ועוד
יותר בנות, הוא אומר. את לא שותה מהקפה? גם הוא לא שתה מהקפה,
אבל עכשיו הוא לוקח לגימה. היא מזדקפת ומחליפה כוסות. מה, את
חושבת... זה גם מצחיק אותו וגם מפחיד אותו. אוי, הוא נאנח.
מעביר יד בשיערו ולוקח לגימה מהכוס שהייתה שלה. הנה, הוא אומר,
לוקח עוד לגימה, מגרגר ובולע, ואז פותח את הפה ומניע את הלשון.
היא מרגישה כמו מטומטמת. הוא חולץ את נעליו ומניע את האצבעות
בגרביים. תחשבי על ללכת יחפה בדשא, הוא אומר. תחשבי על יום
שטוף שמש ואת הולכת יחפה בדשא. הוא יושב לרגליה ומעסה את כפות
רגליה. תחשבי על זה. היא מביטה בו, אין לו מושג, אין לו מושג.
לךךך... ויוצא לה קול כזה מוזר. הוא מביט בה, מה? היא נושמת,
לךךך... את רוצה שאני אלך? היא מהנהנת. את לא רוצה... היא
מביטה בו בזעם קפוא. את אפילו לא יכולה להגיד את זה, הוא
מקנטר. תגידי, תגידי, "אני רוצה שתלך," בקול ברור וצלול.
תגידי. היא מנסה לבעוט בפניו. תירגעי... הוא אוחז בכפות רגליה.
היא בוכה.