היכולת שלו ללכת ברחובות הביאה אותו למקומות מוזרים. למשל פעם
הוא מצא את עצמו משתין צד לצד ליד כלב על אותו העץ שצמח סמוך
לחומה שמעליה הייתה חצר של בית. הוא גם מצא את עצמו עוצר את
התנועה ועוזר לזקנה לעבור את הכביש ממש כמו שלימדו אותו
בבית-הספר. הוא לא חשב שבאמת יש אנשים שעושים את זה, לפחות לא
כשהתבגר, אבל מצא עצמו עושה זאת. הוא גם מצא את עצמו בחצר של
איזה בית-ספר לקוסיות ודפקטים, מסתכל על הירח ועל הכוכבים,
ומעשן איזה קופסה שלמה של סיגריות. הוא לא חשב שהוא עדיין
מסוגל לעשות את זה בעולם המהיר של היום, אבל זה מה שקרה. הוא
נזכר שעשה בדיוק אותו הדבר לפני עשרים שנה. ותוך כדי הוא התפלא
איך עשרים שנה לא יצא לו לעשות את זה. הוא אפילו עלה על איזה
הר קטן עם חומה כזאת קטנה, כמו מצפה, והשקיף על החלונות
המוארים של איזה בית-דירות. היו שם דברים מעניינים. הייתה שם
איזו קוסית מלאה שכנראה צפתה בטלוויזיה לבד. היא שכבה על הספה
הגדולה, רגל אחת מפושקת על המשענת, ויד אחת משחקת ב-מה שנמצא
בתוך התחתונים. זה היה משעשע. וגם היה משעשע שהייתה זקנה אחת,
אבל באמת זקנה, כזאת שהשדיים שלה כבר שקיות, והוא ידע שהשדיים
שלה כאלה כי היא הדיחה כלים בכיור עם גוף עליון חשוף, בלי
חזייה או משהו. היא נראתה קצת עצבנית על משהו, ונראה שהיא
חושבת הרבה. ובאיזה חלון הייתה נערה במשקפיים יושבת על כורסה,
לרגליה כלב מתולתל קטן, והיא קוראת ספר בעניין וריכוז. הכלב
נמנם, קצת יישן קצת לא, כי הזנב הקטן שלו היה זז כל הזמן, והוא
הניע את כפותיו ולפעמים גלגל עיניו אל הנערה. באמת שהכלב ניסה
להירדם, אבל זה לא כל-כך הצליח לו. ובאיזה חלון שהיה של חדר
שינה היה זוג לפני זיון, או אחרי. הוא ישב בתחתונים ארוכים
ודיבר איתה בצורה כזאת מאוד נחמדה, והיא ליטפה לו את החזה בכף
הרגל שלה. היא הייתה לבושה רק גופייה ותחתונים. אבל מה שהרס
אותו, מה שממש קרע לו את הצורה, היה איש אחד מלא וקצת קירח, עם
משקפיים, שאונן עם שטר של מאה דולר. זה עשה לו כל-כך לצחוק
שהוא פחד שישמעו.

אבל המקום הכי מעניין שהגיע אליו היה בית-קולנוע נטוש. הפתח
שלו היה סגור בקרשים, אבל הוא עקר אותם עם מוט ברזל ומצא את
עצמו מקרין לעצמו סרטים. היו שם כל-כך הרבה סרטים ישנים שהוא
כמעט פחד שאיזה איש מת יקפוץ לו מתחת לכיסאות ויבקש כרטיס
לביקורת. הסרטים האלה היו מאוד ישנים, ומאוד גרועים. כל מיני
קאובויים וגנגסטרים, ואנשים כאלה עם חליפות שמעשנים סיגריות
ארוכות, ונשים עם שמלות שנוגעות ברצפה שמחכות שהגברים יציתו
להן את הסיגריות. והיו סרטים כאלה עם מפלצות שנראו כמו תחפושות
מגומי שהפחידו נורא כל מיני קוסיות צורחות שתמיד היו רצות
ומתחבאות בבית של איזה מישהו שניסה להרגיע אותן, ובסוף היה
מזיין אותן ומת. אבל הוא מצא איזה סרט מעניין שתיאר את הפלישה
לנורמנדי. באמת חשוב מאוד. היו שם כל מיני טיפוסים עם סירים על
הראש, והרבה שמאלץ של פטריוטיות אמריקאית, והיה הרבה
מטוסי-קרב, ספינות-קרב וצוללות-קרב. הוא אהב את הצילומים של
המים, זה היה כמעט מהפנט.

לא היה לו יותר מדי כסף, אז הוא היה זורק כמה שקלים על הדלפק
איפה שפעם מזמן קנו פופקורן וקולה, ומבטיח לחזור שוב למחרת או
מחרתיים. הוא תמיד היה מדבר עם המוכר שלא היה שם כמה הוא התרשם
מהסרט וממה הוא הסתייג, והיה מעדכן אותו בדברים שכבר לא תופסים
בתקופה זו. לפעמים הוא אפילו היה משתין בשירותים של
בית-הקולנוע, אבל הוא פחד להיכנס לתאים והשתין רק במשתנות, ולא
היה מוריד את המים. תמיד בסוף הוא היה הולך לבית שלו, יושב
במרפסת, ומדבר עם אלוהים. הוא הודה לו על ההרפתקאות הקטנות,
וסיפר לו על חוויותיו. כשהשמש הייתה זורחת אלוהים היה שותק
והולך. אז גם הוא היה שותק, עושה מקלחת קטנה פושרת והולך לישון
עד השקיעה. בחלומות היו לו כל מיני חברים, אבל הוא לא זכר אותם
כשהתעורר.