כשהוא הלך לא ידעתי מה לעשות עם עצמי
הקירות הכו בי חתכים
שמות עשו בי אנשים
הלכתי מתפתלת ברחובות

ידעתי ימים יפים מאלה
איך הייתה באה אליי אוהבת
אך כששתקה שתקתי אני
מצאתי עצמי זר בביתי

הוא לא הזמין אותי למקלחת
הוא התבייש במערומיו
כשהביט בי שתק
כשהביט בעצמו צחק

היא הייתה משועממת
כותבת שירים
לא ראיתי עצמי שר לה
לא היו בי כוחות נפשיים

מוזר איך ברגע שהיה שם ראשו על הכר,
היה נרדם
כאילו חיכה לזה כל הזמן
ואני ערה ואין אפילו מילה,
שתגיד לי לבוא ולהיכנס לעולמו

שנים חיפשתי אישה כמוה
וכשהייתה שלי לא רציתי בה עוד
זה היה טוב מדי, קל מדי

השתיקות שלו השאירו בי סימנים
היה אומר את אותם דברים מוכרים
ניסים משמיים למכביר הוא הבטיח
אבל נס אחד קטן ממנו לתת לא הצליח

כשהיא הייתה גומרת הפנים שלה היו מתעוותים
זה דחה אותי, כאילו היא נגעלת
הייתי רץ למראה לראות אם אני עדיין אני
לא קל לזיין אישה שלא פולטת אפילו אנחה

היה קל לי להשיג אותו, אז לא התאמצתי עוד
חשבתי שזהו, יותר לא אצטרך עוד אף-אחד
אבל פתאום בוקר אחד, רגיל לחלוטין,
הוא שם את הדברים שלו במזוודה והלך

כשהלכתי הרגשתי הקלה
פתאום הבנתי כמה בכלל לא אהבתי אותה
הרחובות נצבעו בצבעים שונים, עליזים
לי היה נדמה שהרחובות שרים.