צהוב
ייבשה תפארת המדבר
ינקה לחות מהאדמה
פרח אחד מת מוטל ליד סלע גיר
אורות צבעיי השמש
שקיעתה בוהק סגול-ורוד-כחול
מסמנת לי ללכת עוד ועוד
עד אפול מחוסר כוחות
בהיגיון קליני אבחן את איבריי נמקים
הנה הכבד הלך, הנה קורסות הריאות
הנה מערכת העיכול כבר נמקה כנשל נחש
בעיניים מקולקלות אראה מראות
של אור מסנוור בתוך צל בתוך אור
אפול לתרדמת בה לא התעורר
עד ייקחוני דיונות החול עימם
המדבר יהפכני אחד משלו בקרביו.

מרזבים מלאים טחב
נמאס לי ממחוזות אפלים בהם יד מוות נוגעת
נמאס לי להכות בכדור ברזל על שרשרת בשעריי ברזל נעולים
הם לא מבינים מה גודל הסלידה, האימה והבעתה
שזולגת מבין עיניי
הם לא יכולים לדעת ממה אני בורח
אולי זה הנזר של ישו או הכידונים של הרומאים
ואולי זה מקדשו של משה או תפארת בית שלמה
אולי בית האלוהים לנצח כאן ואני בתוכו
ואולי אני מסיט את מבטי, ואולי אינני מה שאני חושב שאני
אולי אני האיש שבקיר, קבור איזה כמה אלפי שנה בתוך החומה
הסינית
ואולי אני יושב בקצה של זמן וכותב מילים של סתם.