האור שמפריד בין הימים והלילות
נחצה בשניות, בדילוג מעלינו
בלילות קטנים ומוארים
אני נזכר בטיול אינסופי אל תוך פרטי הקיום

מה הן החומות שיצרנו?
שכחנו את ערכנו, את האמת שבעיניים
בחיוך תמים של תובנה אינסופית
גיליתי את הפשטות שבמגע
קיום אמיתי

מריץ אחורה ומחליף את המבט
כל רגע נחרט בי
מנסה לשבור את מוסכמות תודעתי
ולהיות אדם אמיתי
חופשי מביקורת והכללה
משיוך, מתפישה
מרעיונות נאיביים

על יד עץ הפיקוס, לחוף הכינרת
השתחררתי

עוצם עיניים בשלמות עילאית
אור זוהר מקיף אותי ומראה לי את מי שאני

תודה ענקית לאחותי אלונה
על ההזדמנות המדהימה להיות חופשי מעצמי