בימים הארוכים והחמים של הקיץ
הרגש נהיה דביק ונצמד בכוח לקירות
מוזיקת פעמונים עדינה מגיע מרוח הפורטת על המיתרים השקופים של
חיי
נשמעת לי כמו קונצרט לא ברור של מלים מגונות

שלל קולות אשר משתלבים זה בזה, מתערבבים, מתגלגלים, מתנחשלים
קולות שונים ומשונים היוצרים קול  צחוק עצוב  
היוצא בקול דקיק ומתחלק בין הסדקים

של הרצפה המטונפת  עליה אני שופך את עמקי נשמתי
בין שרידי הפסולת והמקקים

סדקים
הקיץ הזה הוא בסימן של סדקים
ברצפה, בתקרה, בחברה, במדינה,
מרגישים אותם עמוק בפנים

מתרחבים ומתכווצים, פוצעים ומחלימים
כל פעם שפינה אחת נדבקת ונסגרת בפינה חדשה הם מופיעים.

סדקים במראות בהן משתקפים פנינו היפות
סדקים באמונה שאפשר פה משהוא לשנות
סדקים במארג המציאות אשר ללא הרף משתנה
סדקים באמונה כי תגבר האהבה ויהיה לי טוב יותר

כל הנוזלים המטונפים  זולגים באיטיות
על קיר חיי המחוספס מטיח מתקלף
מבט על השעון המתקתק בעייפות רומז שעוד יום הולך מתחלף
שוב אותו הרעש מרוחק נשמע ממרחקים
,משהוא נקרע, אחר מתחבר
כך ממשיכים הימים

סדקים, הקיץ הזה הוא בסימן של סדקים
ברצפה, בתקרה,במראה, בחברה, במדינה
מרגישים זאת עמוק בפנים

בלב שלי.