[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
הטרמפיסטית

פריסת אורות העיר נשקה לאופק אחד והתעלסה עם משנהו. רכסי החול
כדמות שדיים של מידבר. לילה אפוף תשוקה הקיף מכל עבר ומכל מרחק
את כביש אספלט מספר 69 עליו רצה אישה צעירה. לגופה שמלה ארוכה
בלבד. נהג מכונית הספורט השחורה תעתע בה וזחל במהירות ריצתה.
היא התמלאה כעס, רצתה להניח לו שייסע, ואולי לזקור לעומתו אצבע
משולשת. אך באזור שומם זה, זה היה מסוכן. היא גם צריכה אותו,
זו המכונית היחידה זה שעתיים ויותר. כמעט ללא מחשבה ולפני
שתתחרט, עצרה והניפה שמלתה עד מעל אגנה, חושפת את רגליה, חלקות
ולבנות, וערווה שחורה כמו הלילה.

המכונית עצרה בחריקת צמיגים.

היא רצה אליה, נכונה להתמודד עם כל טיפוס. הדלת הייתה סגורה,
ולא ניתן היה לראות דבר מבעד לזגוגיות הכהות. כזאת הייתה אף
הזגוגית הקדמית. זגוגית הדלת הורדה מעט רק כדי שיסתנן החוצה
קול גבר צעיר שאמר "את נכנסת רק עירומה."

היא שקלה רגע, והפשילה את השמלה שתיפול מגופה. עירומה ניסתה
שוב את הדלת. היא הייתה סגורה. לאחר רגע נשמע קליק והיא פתחה
אותה ונכנסה, יושבת ליד גבר צעיר ונאה, אך פניו חסרות מנוח.
בוחן את פנייה ומרחף בעיניו אל גופה. היא אספה את השמלה והניחה
אותה לרגליה. אז סגרה את הדלת.

קולו של לאונרד כהן ריחף לעיתים בתשוקה כבדה ולעיתים אלימה.
קול המוסיקה היה חרישי וחי, כאילו בקע בתוך ראשה. היא הביטה
בפניו של הגבר שהושיט את ידו הקרובה וליטף סביב ירכה. ידיו לא
היו רעות, רק אבודות קצת. שואפות כוח מהמוסיקה. היא נרגעה ואף
חשה קצת תשוקה עמומה כשידו לחצה מעט על ירכה, וציפורניו הקצרות
כמו גירדו את רגלה. מתקרבות למפשעתה, אך נסוגות. היא לא נטרה
לו. ליטופיו לא יכלו להזיק, ולא הייתה בה התחסדות. היא אף
פישקה מעט את רגליה כדי להקל עליו, ושקעה בנוחות בתחושת ידו
שהייתה חוזרת לעיתים להגה לרגל סיבוב בכביש. שוקעת לאווירה של
מוסיקה מופנמת ולוחשת ולרכסים החולפים אפלים מבעד לחלון. רצתה
לראות אם יש לו זקפה, אך לא יכלה לדעת משום שבד מכנסי הג'ינס
הגסים טשטשו את תווי אגנו.

הרכסים התחלפו בחלונות. לא היו עמודי תאורה, רק אורותיה
הקדמיים של המכונית סימנו אור בריק ומסביב צללים. ידו הייתה
רעבה, אך החלה לנסוג לעיתים קרובות יותר, והשהיות על ירכה הפכו
קצרות יותר. היא חשה תחושה גוברת של לחץ על השלפוחית בתחתית
בטנה. רצתה לבקש ממנו לעצור כדי שתוכל להשתין, אך חששה שזה
ישבור אווירה עדינה שבנויה סביבו והוא יאבד בה עניין, ואולי
ינטוש אותה לצד הדרך. אך הכאב הפך חריף יותר, והיא חששה
שההתאפקות תפגע בבריאותה, והדרך עוד כל-כך ארוכה. "תוכל
לעצור?" ביקשה. היא לא ידעה כיצד לומר זאת, ולבסוף הימרה על
הבוטות שבמילים שבהם שר הזמר עם הקול הצרוד במערכת. "אני צריכה
להשתין." הוא הביט בה רגע והחליש את מהירות המכונית עד שנעצרה,
כמעט ללא חיכוך צמיגים. רצתה לומר -אתה תחכה לי, נכון?- אך
ויתרה על כך ומשכה את הידית הקטנה. הדלת נקרעה ממסגרתה נפתחת
אל הלילה. היא הציבה רגלה היחפה בחול ויצאה אל השממה האפלה.
הרכסים היו רחוקים, אבל מספיק קרובים שבאו לכלל מחשבה. היא
הביטה בו ועיניו היו שלוות ומובנות מאליהן. היא כרעה במקומה.
הוא הביט בה והיה עליה להתכנס ולשכוח את עיניו כדי שהשתן
יזרום. היא כרעה כך זמן, ולבסוף הרפו השרירים ושתן חם פרץ בקול
שריקה דקה אל החול. עתה יכלה להביט בו מביט בה באותה השלווה.
לא היו בעיניו אותה הקרירות שראתה בהן כשנכנסה קודם עירומה.
השתן נחלש ופסק, והיא עלתה למכונית וסגרה את הדלת. הוא נגע
קלות בירכה בקצות אצבעותיו והקיש על כפתורי ההילוכים. המכונית
נעה באיטיות כמו בניסיון להתמזג שוב עם הלילה, וריחפה כקודם על
תווי הכביש הכסוף. צבע ברונזה ועופרת. גופה לא היה מתוח עוד על
היותה עירומה. היא חשה נינוחה והתרווחה מעט אחורה, פושטת
רגליים לפנים. ניכר שחש בכך והפך אף הוא נינוח יותר. תנועותיו
קלות יותר. הזמן דהר בין צלליות החול הרחוקות. איש לא נגע בה
עתה. היא שקעה לנמנום, טובלת במצע אוויר חם מאנפף ומתוק, כקולה
החרישי של המוסיקה. הצלילים נזלו עצלים ואווריריים מנקבי
רמקולים שחורים מוסתרים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סופרמן, אתה לא
תעזוב אותי,
נכוווווווןןןןןןןןןןןן
?


מילותיה
האחרונות של
לויס ליין


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/13 23:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה