אני שולח מבט לא זהיר אל עבר העולם
והמידע שחוזר אל רוחי
מבשר על עיוות וכיעור,
אני מתבונן בי עצמי
ומוצא את העיוות בתוכי
כשלד בלתי נפרד
שמגדיר בעצמו מהו עיוות.
אזלת הפה ביכולת להגות אמת או שקר טוב ורע
וחוסר הרצון לשנות עולם שהוא לי אינו אלא מצבה
מרפים את ידיי בכל פעם
בשיר כוכבים בני מיליארד -
שיר ערש לרוח
שיר הספד לחשיבות:
לכי לישון הרגעי לכי לנוח,
מזמרים כל העת בפזורת דעתי.
כל תפיסה של טוב או צדק
חייבת להכליל את כל העולם,
וכל כניסה לממלכה של חזון וצעידה בדרך
מחייבת אדם בלבוש.
ולי יש את בלואיי
שנקרעו ונגזרו מחבטות במורד
בהולדה מבטן אמת פנימית,
ואין בי רצון ואין לי יומרה
להביאה לכדי אחדות תפארת הטפה,
מיקוד עיניי הוא בדממה
כשהאוזניים שלי רואות. |
