בגדי הפנימיים היו פרומים,
כולם ידעו זאת, כולם ראו זאת
ורק אני לא.

ואף אחד לא סיפר לי על הבגדים
המרופטים שלי.
רק תקעו בי מחטים שקופות שלא אדע.
קבעו שאני נכה, קראו לי זקנה  
התייחסו כחסר תקנה.

אז קניתי בגד חדש יפה, שלם ומבריק.
אמא נישקה, ליאת חיבקה, יפעת חייכה,
אבא פירגן.
שמחתי מאוד, חזרתי עם חיוך למפעל.
התפרן חייך והביט על פנימיותי מכל עבר.
משום מה הוא ראה פרימה שאיש אחר לא.
הוא ראה מה שהוא יודע, ולא מה שיש.

ואז הוא קבע
שאני נכה.
הוא שלח אותי
לשיקום בגדים סוג ב'
הוא שרף את הבטנה שלי.

היום אני בגד אחר, בגד מעוצב. (מלשון עצוב)
אני יפה אני מבריק,
וחי ביניכם עם בטנה שרופה.
הולך וממלא אחר הוראות היצרן,
מודע לבגדיי הפנימיים
הנפרמים למוות.