ליום ההולדת של בילסקי, החבר'ה הלכו לטויס-אר-אס וקנו ג'יפ
צעצוע קטן ולבן, והדביקו אותו לגליון בריסטול שהכינה החברה של
מישהו בעזרת טוש, חול מהגינה ודבק פלסטי. התוצאה היתה דגם של
ג'יפ נוסע במדבר.  את כל זה ארזנו ונתנו לו מתנה במסיבה שעשינו
לו על החוף בהרצליה. מיד כשבילסקי התחיל לפתוח את העטיפה, ישי
- כלב הגולדן-רטריבר שלו שנקרא על שם המ''כ שלנו בטירונות -
התחיל לנבוח; וכשבילסקי סיים לפתוח וראה את המתנה הוא הביט
בישי, הביט במתנה, וחייך את החיוך המיוחד שלו, וכמה מהחבר'ה
היו מוכנים להישבע שישי חייך איתו.

החלום של בילסקי היה ג'יפ, ומי אני או אתה שנשפוט חלומות של
מישהו אחר. הוא מעולם לא הסביר, רק תיאר, שבחלומו הוא יושב
בג'יפ ונוסע עם המרפק על אדן החלון, כשהרוח נושבת לו בפנים חמה
ומעודדת, וישי יושב במושב לידו והם חופשיים ומאושרים מאין
כמותם.  
זה מה שהיה בילסקי מפנטז לעצמו ואומר - יום אחד, יום אחד. וזה
מה שהוא אמר עכשיו על דגם החלום שקיבל.

זה היה בערך שלושה שבועות, אולי חודש לפני שהופיע הזקן.
ערב אחד דפק בילסקי על הדלת שלי, וקצת מופתע הזמנתי אותו פנימה
ושמתי לב שיש לו זקן, לא סתם בלתי-מגולח אלא זקן-זקן. כשמישהו
מופיע עם זקן כזה, אנשים שואלים בלחש אם הוא באבל או משהו.
וחוץ מזה הוא נראה שונה באופן כלשהו. גבוה כזה, גדול יותר.
וכשישבנו אצלי במרפסת, שותים בירה ושומעים את השכנה שלי עושה
סקס, הוא אמר: עזבתי את העבודה הבוקר.

סתם ככה? שאלתי אותו.
לא סתם ככה. כבר לפני חודש וחצי הבוסית קראה לי לשיחה, ואמרה
שהגיעו תלונות.
מה פירוש תלונות?
תלונות. לקוחות התלוננו שאני מפגין יחס אדיש, שלא מקשיב להם.
שאני לא נעים. פלוס, היו כמה טעויות מקצועיות.
ומה עשית?
חטפתי פריחה. ביום שאחרי השיחה ההיא, הראשונה אני מתכוון, קמתי
בבוקר עם פריחה על כפות הידיים והרגליים ומאחורי המרפקים
והברכיים, ויומיים שלמים רק ישבתי באמבטיה והתגרדתי.
ומה קרה הבוקר?
בילסקי סיפר איך בעשר בבוקר הטלפון במשרד שלו צלצל והבוסית
הייתה על הקו וביקשה ממנו להיכנס אליה, והוא הלך למשרד שלה.
ובארבעים שניות שלקח לו להגיע לשם הוא חשב ושקל וניתח וגיבש
והחליט ולפתע ידע הכול, ובעצם ידע גם שזה כבר סגור מבחינתו מזה
זמן-מה; והוא נכנס אליה והתיישב והיא התחילה לומר משהו רשמי,
אך בילסקי קטע אותה ואמר - אל תטרחי. וקם, ועזב.

כחצי שנה לאחר מכן בילסקי ארז את הכול, עשה מכירת חיסול של
הרהיטים, תרם את כל  הבגדים, הלך וקנה ג'יפ סוזוקי סמוראי יד
שנייה במצב מצויין, לקח את ישי והרים קלאץ'. בשלב הזה כבר היה
לו זקן עבות, שחור ומפחיד, והוא נראה כמו אופנוען, וקצת לפני
שעזב הוא בא לבקר, וישבנו שוב אצלי במרפסת, ובילסקי התחיל לספר
איך קנה את הג'יפ יד שנייה מבחורה אחת שגרה בקרוואן במכמורת.

שבוע לפני כן הוא נפגש איתה לראשונה. הוא נסע למכמורת, והיא
תיארה לו איך להגיע לקרוואן שלה שעמד במגרש של וילה ענקית,
והוא הסתובב ולא מצא ואז התקשר אליה. הדר? שלום לך, זה ליאור
בילסקי, דיברנו קודם בקשר לג'יפ? אני איפה שתיארת ולא מצליח
למצוא.
חכה שנייה, אני יוצאת החוצה. אתה עם... אתה ממש גבוה עם זקן
גדול?
הוא חייך לעצמו ואמר, כן, זה אני.
אז תסתובב ותראה אותי.
הוא הסתובב וראה בחורה, גבוהה אובייקטיבית אבל ראש וחצי
מתחתיו, בלונדינית, עם שיער ארוך שהגיע כמעט עד המתניים, עומדת
יחפה בפתח של אחת החצרות, וכשהתקרב אליה ראה שהיא מעבירה מבט
מלמעלה למטה על כל המטר תשעים ושלוש של הבילסקי החדש - מגפיים,
ג'ינס משופשפים, חולצה שחורה של להקת הבי-מטאל, זקן של הרצל,
משקפי שמש אוקלי שקיבלנו בסוף-מסלול, כתפיים מקיר לקיר -
וחייכה והושיטה את היד, נעים מאוד, אני הדר. וכשהיא חייכה -
בילסקי אומר לי - זה היה חיוך כזה... לא יודע להסביר. מיוחד...

שאלתי אותו: כזה חיוך, שמישהו מחייך כשהוא מפליג למקום אחר
ואתה תשאל לנצח על מה הוא חושב עכשיו?
כן! כן! אמר בילסקי, אבל איך ידעת?
ואני נדהמתי לגלות שיש עוד מישהו בעולם שחולק עם בילסקי את
החיוך המיוחד שלו, חוץ מישי הכלב.

בילסקי והדר ישבו מתחת לפרגולה מחוץ לקרוואן שלה, שתו קפה שחור
ועברו על ניירות הטיפולים של הג'יפ שהדר התעקשה להראות לפני
שהם נוסעים לסיבוב ניסיון: הוא שמור טוב, היא אמרה, אבל יש לו
קילומטראז' בשטח. אז אם ציפית לקבל צעצוע עירוני זה לא זה.
לא ציפיתי לכלום. אני על ציפיות ויתרתי.
אל תהיה כזה, מי שלא מצפה לא מופתע.
וגם על הפתעות.
תגיד, אתה מעדיף להיכנס?
לא, דווקא נחמד פה. מי גר בוילה?
זוג מבוגר, הם בנו את היחידת-דיור הזו בשביל הבן שלהם אבל הוא
העדיף לנסוע לעבוד בעגלות במיאמי והתחתן שמה. הייתי מזמינה
אותך לראות אבל בפנים בלגן, אתה יודע, קופסאות. אני כבר
ארוזה.
לאן את נוסעת?
שיקגו.
אה. עיר הרוחות. לימודים?
דוקטורט, כן. נורת'ווסטרן.
ברצינות? כל הכבוד.
ששש, לא בקול רם, מכירים אותי פה. האמת? הייתי מעדיפה לעשות
משהו אחר, אבל... לא יודעת, הגיע הזמן. מרחתי את זה מספיק
והגיעה השעה ללכת הלאה. יודע למה אני מתכוונת?
הממ, כן, טוב, אל תדאגי בקשר לזה. ההלאה מגיע אליך בעצמו. אמר
בילסקי, ולא יכל להוריד את העיניים שלו מהג'יפ; החלום הקטן שלו
שעד היום הסתכם בצעצוע ביתי עשוי מבריסטול ודבק פלסטי, ופתאום
הוא יכול לדמיין את עצמו נוסע ליעד לא מוגדר עם הרוח החמה
בפניו וישי במושב לידו וזה כבר לא כל כך רחוק. ותשמע משהו,
אומר לי בילסקי: על הגלגל הרזרבי מאחורה היה כיסוי שחור עם
ציור של גולגולת עליו, ומתחתיו כתוב "Pirate Girl". פשוט ככה.
אתה מבין, נכון? ידעתי שתבין. בגלל שאתה, אף פעם לא מספר לאף
אחד מה אתה חושב או כשקשה לך, אז איכשהו ידעתי, שאתה תבין.

אחר כך הם יצאו לסיבוב, הדר נהגה ובילסקי ישב לידה וניסה
להתרשם מהג'יפ שבאמת היה כבר ותיק ולמוד-דרכים אבל עשה רושם
שהכול אצלו עובד כמו שצריך. הדר אמרה: לגבי הגלגל מאחורה, אני
אחליף את זה.
לא, הייתי מעדיף להשאיר את זה.
הרבה בחורות זה לא ימשוך אליך...
בילסקי הביט החוצה דרך החלון, עד שהיא הוסיפה: זאת היתה
בדיחה.
אני יודע.
אתה לא נשוי, נכון?
אני נראה לך נשוי?
האמת שלא, אבל אי אפשר לדעת.
טוב, אז אני לא נשוי, אבל יש לי כלב.
בחייך? אין כמו לקחת כלב, ג'יפ ושק-שינה, ולשים גז לאיזשהו
מקום ולא לחשוב על לחזור.

אתה קולט? אומר לי בילסקי. ככה היא אמרה, במילים האלה, אתה
קולט מה זה? ותודה לאל שלא נהגתי באותו רגע כי זה העיף לי את
המוח, כשהיא אמרה את זה...
ואז מה קרה? שאלתי.
היא שאלה מה קרה, למה קפצתי, ואמרתי לה שכלום, יש לי משהו בגב.


אחרי כרבע שעה הם החליפו מקומות ונסעו עוד עשר דקות, ואז
בילסקי נתן להדר לנהוג בחזרה, והדר אמרה: אז מה אתה אומר?
ולמרות שבילסקי היה בטוח שהוא הולך על זה, בכל זאת נשארו בו
שרידים של בילסקי הקודם, זה שהיה הולך על בטוח  ומפחד להתחרט,
והוא אמר לה שהוא עוד לא רוצה להגיד לה משהו סופי והוא יצטרך
לחזור אליה בעוד כמה ימים.  
בסדר, אבל תשתדל להזדרז עם זה?
למה? מתי את טסה?
לא, יש לי מספיק זמן, אבל הייתי מעדיפה למכור לך ולא למישהו
אחר. איכשהו אני חושבת שאתה תטפל הכי טוב בחבר שלי...

בכל אופן. אחרי יומיים כשבילסקי חזר למכמורת בשביל לקנות את
הג'יפ, הוא הביא איתו את ישי בשביל שישמור על העניינים, מפני
שידע שיהיה מסוחרר מכדי לחשוב כמו בילסקי הישן; אבל ישי שבר
שמירה. הוא הקיף את הדר בריצה פעמיים, רחרח קצת את הדשא סמוך
לכפות רגליה היחפות, ואז זינק למושב האחורי של הג'יפ, התכרבל
שם ונרדם.
בלי בושה, הרהר בילסקי כשסגר אחריו את דלת הג'יפ. בינתיים
השיער הארוך-ארוך של הדר התקצר ונהפך לצמה, והוא הביט בה וידע
שאין לו שום סיכוי. הם נכנסו פנימה כדי לסיים עם הניירת, אבל
סיימו אותה במיטה של הדר, שאיכשהו לא הייתה ארוזה.

לאחר מכן הוא ליטף את השיער שלה שהתקצר ושאל: אוי, למה?
ולמה הזקן זי-זי-טופ הזה?
אל תגידי דברים כאלה, את צעירה מכדי לדעת מה זה זי-זי-טופ.
זאת לא תשובה. אבל נסתפק בזה.
נכון.
נכון שנכון. עכשיו בוא הנה.

אחר כך הוא ניסה להכין קפה שחור בפינג'ן, כמו שהיא מכינה; אבל
היא שתתה קצת ומיד אמרה - נו טוב. כנראה ששום דבר לא מושלם.
הי, תני לי קצת זמן. אני חדש בזה.
אני יודעת. השארתי אצל ישי הפתעה בשבילך.
יופי. אני אוהב הפתעות.
לפני יומיים אמרת שאתה לא אוהב הפתעות.
זה היה לפני המון זמן.
והמשיכו לדבר על כל מיני שטויות עד שנהיה מאוחר, והיא אמרה: אם
לא תלך עכשיו אז לא תלך אף פעם, נכון?
אלו שתי אופציות. אני יכול להתלבט ביניהן עוד קצת?
הדר אמרה: שמעת את זה?
את מה?
זה, נו.
בילסקי הקשיב ואמר: מה, הים?
כן.
לא הבנתי.
הים אומר רק דבר אחד, תמיד. הוא אומר שאין אופציות.
זה נשמע כמו קלישאה שבחורות כמוך משתמשות בה כדי לזרוק בחורים
כמוני.
נו, אל תהיה מצחיק. אני טסה למקום מושלג להמון זמן.
אז הם נפרדו יפה. בילסקי לקח את הג'יפ החדש שלו ונסע לכיוון
המרכז, וקצת אחרי מחלף נתניה נזכר בהפתעה שהיא הבטיחה לו,
וכשהביט במושב האחורי ראה את ישי משעין את כפותיו הקדמיות על
פק"ל קפה. הוא הביט בישי ושאל: מה אתה מחייך, מה?

ואז בילסקי אמר שלום ועזב, כמו שכבר ציינתי, ומדי פעם אני חושב
עליו, נוסע בג'יפ שלו ליעד לא ידוע; עם המרפק על אדן החלון
ורוח חמימה נושבת בזקן מגודל ופרוע ובלתי ניתן לעצירה, עם
גולדן-רטריבר בשם ישי במושב לידו, שק"ש ופק"ל קפה במושב
האחורי. ואני חושב - וזאת רק הדעה שלי כמובן - שרק גבר אמיתי
יכול לנהוג בג'יפ המכריז "Pirate Girl".