|
מתוך שכונות הזעקה תקום;
מתוך שכונות הזעם יבקיע.
שנות-עוול בנו חרוט;
נילחם, לא נרגיע.
שכונת-התקווה על העוני תזעק;
גם מוסררה גם שפירא.
כל הארץ בזעם תצעד;
כבלי-הקיפוח נתירה.
נמרוד ונתבע שוויון חברתי;
למען חינוך-ילדינו.
נגד ההזנחה בת-דורות;
למען עתידנו.
נזעק זעקת ילדים רעבים;
זעקת מובטלים נגבירה.
חסרי-כל קומו לקרב!
ללא חת קדימה!
מסר חד בפי-השכונות:
הקץ לאפליה וקיפוח!
מקומות-עבודה, חינוך ובריאות;
תשתיות פיתוח.
60 שנה מתעלמים משכונות;
60 שנה של עוול.
60 שנות מצוקה;
עוול רודף עוול.
נזעק על דירות חצי-הרוסות;
נזעק על גינה מוזנחת.
הקץ לקיפוח! שוויון לשכונות!
תקופה חדשה נפתחת.
תושבי-השכונות קומו לקרב!
יחד אתם כוח.
איש לא יוכל לכם;
הילחם ולבטוח.
יחד נוכל לנצח שיטה!
לא ינצחו אותנו.
קורבנות-הקיפוח קמים ובאים;
כולם אל הקרב איתנו! |
|
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.