שולי בנג'י / קול קורא לאהבה |
אני כבר לא עצוב
החיוך שבשפתייך
עושה אותי מבסוט.
זה האור בשתי עינייך
שמביא אלי שלווה
סומק קל בלחייך
לי הוא נחמה.
אור יומי חשוך מליל
כשאת לא לצדי
מתגעגע לשפתייך
המשגעות אותי.
בין הסדינים במיטתי
טמנה ידך אוצר
למרבה תדהמתי
זה הלב שלך.
בואי נא אלי ילדונת
שאי לבי אתך
המקום בו את הולכת
הוא בית לי ולך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|