זה הוא שיר הלל ושבח
לאיש שמן ועב בשר
שיכל בשתי שיניו
לגרור קטר רכבת.

זרועותיו היו מלאות
שריריו כמטיל עופרת
לבבו מלא ברוך
ולו נשמה כילד.

בראותו זקנה ברחוב
נושאת סלים וירק
חיש יישא הוא בידו
מטען מזו הגברת.

כששכן בא אל יומו
יקרא תפלה כל ערב
יחזק כל בני ביתו
בתרומה רבת תפארת.

יום אחד נפקד האיש
לא בא אל המרזח
לחפשו יצאו בעיר
ואין זכר וריח.

גל עצבות פשט בעיר
איה הוא זה הגבר
שתרם את כל כספו
לעזרת כל אם וילד.

יום אחד בא אל העיר
נדבן עטור תפארת
ומי הוא זה אותו האיש
זה ששריריו עופרת.