|
משכון אבי נתן לי
לשמור באמתחתי
אותו אוריש למכרי
בהגיע יומי.
ימי חמה לוהטים
וליל ירח קר
צרר בצרור קטן אחד
ובידי נתן.
ימים רבים חפצה נפשי
ללטוש עיני בצרור
רבה הייתה סקרנותי
ובסתר בו אנבור.
שלוחה ידי לתוך קרבו
של צרור היקרות
ולא פגשה היא בתוכנו
ואין בו יקרות.
וביום בו פני האל
בקשו לפגוש נפשי
נאספו מקצות תבל
קרובי ובני ביתי.
בעמדם סביב מיטתי
פרצתי סגור הצרור
ולמרבה תדהמתי
אין שמש ואין קור.
במקומם כאודם דם
שכן הלב החם
וממולו בקצה פנה
שכנה האהבה.
|
|
|
שלום, קוראים לי
איניגו מונטויה
ואנ אלכוהוליסט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.