ואף פעם אנחנו לא יודעים אם אנחנו צודקים
המילים מושטות על גבי סכינים
שחדלו לחתוך בעור
ועכשיו הן מדממות במקומנו
את המבטים שלנו
אפשר לעטוף בנייר
יום אחד נלמד
איך לקמט אותו, בלי להיפגע
ואהבנו, אנחנו עדיין אוהבים
אוחזים ידיים ונעלמים
בתוך סערה
שאיש לא מכיר
מה שלקחנו, ממשיך איתנו
לעיתים מכביד, לעיתים משאיר אותנו ערים
ואף פעם אנחנו לא יודעים
מה באמת צריך כדי להמשיך
ואהבנו, אנחנו עדיין אוהבים
רק הזמן כמו מבקש מחילה
מאיתנו, מהמילים, מהסכין המדממת על העור החם
מבט אחד, זה כל מה שצריך כדי להישרף
אנחנו אף פעם לא יודעים אם אנחנו צודקים
אין מי שיעמוד בדרך, יוביל אותנו
אל הרמזים, אל הפתרונות
בינתיים אנחנו לא יודעים אם אלו חידות
או רק שלטים על בית בלי מספר. |
