ככה זה לבד
עם המרציפן, כוסית היין והאקדח
מנקים את שאריות הלילה
את כוסות הקפה החד-פעמיות
מאפרות הסיגריות ושאריות הסמים
בוקר חדש עולה, ובוקר זה לא עלה קודם
בוקר שמזכיר לי את סוף מלחמת העולם הראשונה
ככה מהצד אני מכניס את הראש לאסלה
כדי להיזכר בעינויים שעברתי בסוריה
אני סוגר את עצמי בארגז המצעים מתחת למיטה
כדי להיזכר במוות שלי בסוף הגלגול הקודם,
בו קברו אותי חי
האנשים בבוקר שקמים לעבודה מזכירים לי את הקיבוץ
הילדים עם תיקי ביה"ס מזכירים לי את ימי העבדות
אני מקלף סיגריה אחרונה מהחפיסה
יורק את מסטיק הניקוטין
צריך לרוקן את פח האשפה, הוא מסריח.

אני חוזר מהעבודה, כולי מסריח
מגלה מכתב לא חתום בתיבת הדואר
"יקירי, אתה חרא של בן-אדם. הלכתי, אל תחפש אותי."
שתלך לעזאזל, בכלל חשבתי שיהיה לה פחות שכל והיא תתאבד
אני פותח את הדלת ונכנס, הבת-זונה רוקנה חצי בית
אבל מה ש-פייר, פייר, היא לקחה רק מה ששלה
אני עושה לעצמי מקלחת ופותח עירום פחית בירה
רובץ על המיטה ובוהה בחלון
צבע השמיים מזכיר לי את סוף מלחמת העולם הראשונה
כשהיה הרבה-הרבה רעש
ופתאום - שקט.

אני לא פלסטלינה!
קוס אמא שלך, יא בן-זונה מזדיין בתחת,
אני לא פלסטלינה!
אני לא פלסטלינה!