כל המספרים זה מדידות
אחד אחרי השני עולים ויורדים
כמו בור שאול בפתחו של גיהינום
אני הולך לאיבוד בין מלל המילים
אין בי כוח לשייף את החרבות
הן עולות ויורדות כמו המספרים
לנצח תישאר אחדות דעים במשאלה לא ממומשת
איזו מן תקווה יברכו לנו ולמה אין שלכת
את כל זה ועוד כמה - אני מתעסק כל הימים
מביאים לי אותה בהפוכה עם זבנג לפנים
מי שמתאים מי שלא משמש את קדושת השם
מי שמצביע עליי ואומר תיזהר
אבל יש לי זמן כמו שתמיד היה
לעוד סיגריה קטנה, עוד טעימה
יש סיגריה בטעם שוקולד ויש בטעם עוף
סיגריה בטעם קוס אני אוהב יותר מ-כל
לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא
ב-מה המוח מתעסק כשאין לו אהבה
מי זו הילדה שהייתה והלכה
אשמת מי זה ומדוע זה קרה
אם נעצור על עלי שלכת מה נמצא
זוהר בשמש עולה, מן צורה של אשליה
כל מה שחלף ואינו, כל מה שהרגשנו
כשהתעלסנו על כיפת זכוכית שקופה מלאה מים
איזה מן יום היום ולמה אין אביב
בחורף הזה דברים קורים, ימים משונים
אני מתקפל עירום וצף שיכור עם פינק-פלויד
הם יכולים לתת לך את הריחוף המתוק של המוות
גם אני ילד קטן ויש לי זין חרמן
מתפתל בלשונות ופותים רטובים
מתחכך על כפות רגליהן של היפות בנשים
מתקלף על רגליהן עירום ומוכה
מושפל ובוכה, כמו ילד קטן בפרץ דמעות, מטח

מה רציתי להגיד והאם זה נאמר
כמו קרוסלה של ילדים מכוערים
זנב מושך חוטם מושך זנב בהתפתלות חתולית
זה מגיע לנו, הם אומרים ולא מבינים
אז איפה השוקולד שאכלת אתמול בערב
למה אין ציפוי קרמבו על הקרם
מדברים הרבה, דברים לא קורים
כל היום אותה מנגינה עצובה מקוננת
ולי אין כבר כוח לטשטש את העקבות
לזייף שיר ולברוח
אני יושב שיכור ועירום בדירה ריקה
לובש מכנס כדי לצאת לחלון ולהביט בשמיים
אנשים באישון הלילה הולכים לאט כמו רוחות-רפאים
הם נראים כמו מתים-חיים
בערב הראשון אני סוגר את לבי,
ובשני את מוחי
נגד אדם קיר הם לא יכולים.