מה הם לא רואים,
כשאת בתוך החדר.
האם כשאת עושה את הרעשים,
הם מאשימים את עצמם בסתר.
אם הקירות יכלו לדבר,
וודאי הם היו צורחים,
כי במילים פשוטות לא ניתן לתאר,
שריטות בנפש של שנים.
כשהם קוראים לך בשמך- "ילדה קטנה",
האם הם בכלל מנסים?
לראות בעינייך את הילדה הפצועה,
שאותה רק בשקט הורגים.
ואת כבר צריכה להבין - את פשוט שונה,
לא בוגרת, ילדה מטומטמת,
תמיד תישארי מחוץ לתמונה.
לא תהיי חלק מאותה מציאות "הגיונית",
שאותה הם חולקים באופוריה,
העולם שלך הוא סוג של שארית,
שנשאר מימי ההיסטוריה.
מאותם ימים של ילדות רחוקה,
בהם אבא אהב את אמא,
שאז עוד היית האחות המתוקה,
שבהתנהגותה אף פעם לא הגזימה.
וזה עכשיו רק שלהם,
אז אל תפריעי,
זה הזמן שלך לשלם,
גם אם על מה - לא תביני. |