|
כשנגעת בפניי
הרגשתי כאילו העולם עצר מלכת
מעולם לא חשבתי שמגיע לי קסם שכזה
כשהעברת את אצבעותיך על פי
כל מה שחשבתי הוא שיש רק את הרגע הזה
החד פעמי הזה
שזה לעולם לא יחזור על עצמו
והרגשתי עצב בלתי רגיל
ואני רגילה לעצב
הבטתי בעיניך ולא יכולתי שלא למות מבפנים
כי הרגש הכה מיוחד שיש לי כלפיך
לא משותף לשנינו
אם יכולתי
הייתי מכריחה אותך להרגיש
לנער אותך מכל זוועות העולם
אבל אני כבר לא מאמינה בעצמי
וכשכל מה רציתי הוא שתיגע בי
אפילו לרגע קצת אחד
היקום סירב לרצונותיי
כי אולי לא מגיע לי אושר באמת
ואולי לעולם לא אצליח
להשתחרר ממך
ואני רגילה לעצב
אבל זהו עצב לא בלתי רגיל. |
|
|
נניח שבועז יחלק
את כל היוצרים
בבמה לעשרים
קבוצות, וכל
קבוצה תארגן
מדים משלה
ואימונים בשעות
לילה מאוחרות,
ונניח שנגיע
כולנו לרמה
מקצוענית ממש,
ונניח שיבואו
מכל קצוות
הצפונבון לחזות
בפלא, ונניח
שנקבע פה אחד
תאריך ובו ננהל
טורניר קטרגל
מותח על מנת
לברר אחת ולתמיד
מיהו גדול
מכדררי הבמה- אז
אני בועט ראשון
פנדל.
חרגול חושב
רחוק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.